הוראת פסנתר לתלמיד עם לקות ראייה

א. ראשית, ניתן ללמד את הילד עם העיוורון או עם הלקות ראייה שירת סולפז' בגיל צעיר לפני ובמקביל לגישה לפסנתר.

ב. ניתן ורצוי להתעקש על אצבעות עגולות ולהסביר כיצד לעגל את האצבעות באמצעות הדימוי הנצחי: היד חופנת/מחזיקה כדור. כמובן, ניתן גם להמחיש זאת ולתת לילד העיוור להחזיק אפילו פרי ביד אחת.

ג. ניתן להנחיל את חופשיות היד ובפרט, את חופשיות הפרק בתנועה: המורה מנגן לאט ביד אחת והילד חש את ידו של המורה מתנועעת על הפסנתר. לעולם לא לגעת בידו/בזרועו/באמתו של הילד ו"לזרוק" אותה באוויר, אלא לומר בעידוד: "תן/י ליד שלך ליפול! דמיין/י שאין לך יד עכשיו".

ד. חשוב לעמוד על הצורך להרים את היד ולא רק להשאירה באזור הקלידים. כשם שבהליכה הרגליים לא אמורות להיצמד לרצפה וכשם שהעיניים לא אמורות להיצמד לקלידים בשעת הנגינה, כך חשוב לפתח ידיים חופשיות ותנועתיות שאינן זקוקות לגישוש לשם מציאת הקלידים הנכונים. מבחינה מוזיקלית, הרמת היד מקבילה לנשימה בסוף משפט/תת-משפט או כחלק חיוני בהתארגנות לקראת "קליעה" חשובה לקליד/ים מסוימים.

ה. רצוי לפתח אצל הילד העיוור את המודעות לכך שהכיסא יוצב מול מרכז הפסנתר, יקביל אליו במדויק בזמן הישיבה ויהיה בגובה המתאים ובמרחק המתאים מהפסנתר, כך שרגלי הילד יוכלו לגעת בפדאלים (אם הן ארוכות מספיק).

ו. חשוב ללמד את הילד לנשום בזמן הנגינה ולא לעצור את הנשימה.

ז. יש להנחיל יציבה נכונה: גוף רגוע וזקוף בקצה הכיסא או שעון בשלווה על המשענת (אם יש) ורגליים שמקבילות זו לזו ולקלידי הפסנתר ומונחות על הרצפה כבסיס איתן.

ח. הכרת המקלדת בשלבי הלימוד המוקדמים תפתח את חוש המישוש ובפרט, את ההתמצאות במרחב אצל הילד עם הלקות ראייה או עם העיוורון: מלבד ההבדל המהותי והתחושתי בין הקלידים השחורים ללבנים, חשוב לאפיין כל תו בתוך אוקטבה סטנדארטית על פי מיקומו הספציפי ואחר כך לעבוד היטב על מציאת תווים שונים. לדוגמה:

ה-"דו" האמצעי תמיד נמצא מעל הפדאלים. כמו כן, את התו "סי" תמיד נמצא כקליד לבן מימין לשלישיית קלידים שחורים ומשמאל לקליד לבן נוסף – "דו". לעומת זאת, את התו "פא" נמצא תמיד כקליד לבן משמאל לאותה שלישייה ומימין לקליד לבן נוסף – "מי". ניתן לתרגל מציאת אותם תווים.

ט. כדי ללמד את הילד מה פירוש "ימין" ו"שמאל" ניתן להמחיש ש"ימין" זה לכיוון הצלילים הגבוהים ו"שמאל" זה לכיוון הנמוכים. ניתן גם לשיר בקול דק וצווחני: "ימין!!" ובקול נמוך ועבה הרבה יותר: "שמאל". ככל שמתקדמים יותר ימינה – ניתן להסביר – הצליל גבוה יותר וככל שמתקדמים יותר שמאלה הצליל נמוך יותר בפסנתר.

י. רצוי לעבוד על מיומנויות שונות התורמות רבות להכרת הכלי, לשליטה ולביטחון בו, מה שיבנה את הביטחון העצמי אצל הילד העיוור: הטמעת סולמות, מודוסים, ארפג'ים ואקורדים שונים כולל היפוכים, פיתוח היכולת לאמוד מרחקי מרווחים שונים ועבודה על "קפיצות" ו"דילוגים" בכל רחבי המקלדת. לדוגמה: לתרגל נגינת סולם סי במול מז'ור בשתי הידיים במרווחי דצימה לאורך רוב המקלדת, או לתרגל נגינת ארפג' רה מינור סקונד לאורך כל המקלדת ביד ימין או לתרגל נגינת אקורד רה חצי מוקטן רנדומלית באוקטבות שונות ביד שמאל בלבד.

יא. חשוב מאד להקפיד על אצבועים נוחים ונכונים וניתן להדגים אותם ע"י נגינה איטית של כל תפקיד לחוד המלווה בשירת מספרי האצבעות בהתאם.

יב. סוגי מגע שונים ניתן להדגים ע"י מגע בגב ידו של הילד. אולם כדי להמחיש ולעבוד על שימוש ניכר במפרקים המכילים את כריות האצבעות ניתן לתרגל נגינת לגאטו איטית מבלי שיישמע כל צליל מלבד רעשי הקלידים עצמם בעת התחלופה ביניהם, השחרור והלחיצה.

יג. כדי ללמוד באמצעות תווי ברייל אפשר לקרוא ולנגן בעת ובעונה אחת רק אם מדובר בלמידת תפקיד כל יד לחוד. כאשר מעוניינים ללמוד את תפקידי שתי הידיים ביחד ניתן לקרוא קטע בן כמה תיבות, לנגנו ואז להמשיך לקטע הבא. הבחירה באחת האפשרויות תלויה בדרגת הקושי של החומר הנלמד. לדוגמה: פוגות של באך בד"כ יילמדו בשלבים, כך שכל קול יילמד לחוד ולעומת זאת, סונטינות של קלמנטי בד"כ יילמדו בשלבים, כך שתפקידי שתי הידיים יילמדו ביחד.

יד. ישנן כמה דרכים להציג את תווי הברייל על גבי הדף: "תיבה אחר תיבה" Bar By Bar – תיבות התווים מופיעות בזו אחר זו וכל תיבה מוצגת על כל תפקידיה; "תיבה מעל תיבה" Bar Over Bar – התיבות מוצגות ממש כמו בתווים "רגילים" והתפקידים מופיעים זה מעל/מתחת לזה; וכן דרכים אחרות שבהן מופיעים קטעי תפקידים בני כמה תיבות לסירוגין בזה אחר זה. לדעתי, הדרך הקלה ביותר לקריאה מבין אלה, היא "תיבה מעל תיבה" Bar Over Bar והיא זו ששואפים לקובעה כסטנדארט בינ"ל. אולם בפועל, עדיין משתמשים בספרים הישנים וממעטים להפיק מהדורות חדשות על פי שיטת הכתיבה הבינ"ל המאוחדת המתגבשת בימים אלה. חוסר האחידות שהודגם כאן ואשר עדיין מאפיין את תווי הברייל הכתובים הופך את הקריאה למורכבת וקשה יותר.

טו. בין אם הילד ילמד יצירה באמצעות השמיעה ובין אם מתווים בברייל, תוצאת הלימוד הסופית חייבת להיות ידיעת כל היצירה בעל-פה והסתמכות על הזיכרון בלבד בעת הנגינה. תהליך הלימוד איטי, מורכב ודורש שינון וריכוז רב, אך התמורה לכך כדאית לא פחות: הכרה מעמיקה עם כמות גדולה מאד של חומר מוזיקלי ועם רפרטואר עשיר וגדוש ויכולת לנגן את כל החומר בעל-פה.

בהצלחה!