פיתוח קול לתלמיד עם לקות ראייה

כאשר מורה לפיתוח קול מלמד תלמיד עם עיוורון, חשוב לדעת כי שני החושים העיקריים באמצעותם לומד התלמיד הם חוש השמיעה וחוש המגע. ההוראה האופטימאלית אפשרית באמצעות שני חושים אלו וכן באמצעות דימויים הנחווים באותם החושים.

לדוגמה: "להכניס ולכווץ את שרירי הבטן פנימה כאילו מנסים לסגור מבפנים רוכסן של מכנסיים".  או למשל: "דמיין שיש לך בקצות הפה שני מגנטים קטנים שגורמים להתקרבות של  הלחיים אחת לשנייה".

כדי ללמד את הטכניקה של ההפקה הקולית והעבודה עם הגוף בעת ביצוע התרגילים הקוליים והשירה, חייב המורה להמחיש לתלמיד כיצד הוא עצמו מבצע את הטכניקה ואת השלבים השונים שלה.

על המורה להניח את ידו של התלמיד על גופו ולהמחיש לו כל שלב משלביה השונים של הטכניקה כאשר ידי התלמיד מונחות על החלק המסויים בגופו של המורה אותו הוא מפעיל. המורה יבצע את התנועה תוך שהוא מלווה זאת בהסבר מפורט אילו שרירים בגופו הוא  מפעיל, מה מטרת הפעלת השרירים האלה ומה השפעתם על הצליל שמופק בעת השירה.  לדוגמה: כדי להמחיש כיצד עובדים שרירי הבטן התחתונה בטכניקה מסויימת, יניח המורה את ידי התלמיד על שרירים אלה בגופו ויתן לו לחוש איך הוא עצמו מפעיל את השרירים האלה. האם הוא מכווץ אותם פנימה, או לחילופין מרפה אותם. יש לחזור על פעולה זו מספר פעמים ואחר כך לתת לתלמיד לבצע את אותו הדבר על מנת שיחוש מה קורה בגופו. באופן דומה יתבצע לימוד של נשימה נכונה בזמן שירה. כדי ללמד נשימה נכונה אפשר לעשות שני דברים:

  1. להניח את ידי התלמיד על צלעותיו של המורה ולתת לו לחוש את התנועה של הצלעות החוצה בעת הנשימה. ואז לבקש ממנו להניח את ידיו על צלעותיו שלו ולחפש תוך כדי נשימה את אותה התנועה שהרגיש בגופו של המורה.
  2. המורה יניח את ידיו על צלעות התלמיד ויבקש ממנו לדחוף את ידיו כלפי חוץ באמצעות האוויר שהוא נושם.

כאשר המורה רוצה להמחיש את תזוזת השפתיים והפה בהתאם לתנועות השונות בשירה, עליו לשיר כשידיו של התלמיד מונחות על שפתיו ולסתו של המורה כדי להרגיש מה קורה לפה ומתי הוא נפתח יותר או נסגר בהתאם לשינויים בשירה. אחר כך כדאי לבקש מהתלמיד לחזור על  הדברים בעצמו.

מומלץ שהתלמיד יקליט את השיעור, דבר המאפשר לו לחזור ולשמוע את הסבריו המפורטים של המורה בעת האימון והעבודה בבית בין השיעורים ועוזר לתלמיד לשמר את הדברים בזכרונו.

כאשר חוש המגע לא מתאים, משתמשים יותר בחוש השמיעה. מומלץ לבקש מהתלמיד  להקשיב לניואנסים ולדקויות בקולו כאשר הוא מדגים לתלמיד תרגיל מסוים או מנסה לתקן כאשר התלמיד מבצע תרגיל קולי בצורה לא נכונה.

לימוד רפרטואר 

כדי ללמד שיר חדש, כדאי לבחור באחת האפשרויות הבאות:

  • להקליט לתלמיד את השיר כאשר המורה שר, מנגן את המלודיה ומלווה בפסנתר או מוסיף חלק מן ההרמוניה באם הדבר אפשרי. לאחר מכן, המורה יקליט את המילים לפי הריתמוס של המלודיה. כך יבין התלמיד את החלוקה של המילים ביחס למלודיה אם יש מצב שהברה אחת נמשכת על פני כמה צלילים.
  • המורה יכול לנגן את המלודיה של השיר בלבד ללא שירה בקולו. אבל, אחר כך עליו לבצע את הדיבור של המילים לפי הריתמוס של המלודיה.
  • המורה יכול לנגן את המלודיה של השיר ללא שירה. אחר כך, אפשר לדבר את המילים לפי הריתמוס של המלודיה כאשר המורה מנגן את המלודיה באותו הזמן שהוא גם מדקלם את הטקסט.

חשוב לציין כי בכל צורות הלימוד שפורטו לעיל חשוב ביותר הדיקלום של הטקסט לפי  הריתמוס של המלודיה. כיוון שלרוב, התלמיד אינו קורא תווים ורק בצורה זו הוא יכול לדעת שיש הברה אחת הנמשכת על פני כמה צלילים.

חשוב גם להוסיף תרגום של מילות השיר להקלטה, על מנת שהתלמיד יבין מה המסר  שמעביר השיר  אותו הוא לומד.

כדאי לומר לתלמיד באיזה סולם נכתב השיר, על מנת להקנות לו ידע מעמיק בהרמוניה ותיאוריה של המוזיקה.

בשלבים מתקדמים יותר, באם המורה יודע שלתלמיד רקע בהרמוניה ותיאוריה של המוזיקה, אפשר לעבור בצורה מפורטת יותר על כל חלק בשיר ולנסות לשמוע כיצד ההרמוניה משרתת, מחזקת ומבטאת גם היא את המסר המועבר באמצעות הטקסט. גם דבר זה תורם להבנה  מוזיקלית מעמיקה יותר של השיר כמכלול שלם בעל מלודיה, טקסט והרמוניה.