מוזיקאים עם עיוורון ולקות ראייה מובילים ומשפיעים בעולם המוזיקה

מאת דינה קיטרוסקי

מוזיקה ייחודית בכך שהיא אינה נצרכת בצפייה, בניגוד לתחומי תרבות אחרים כאמנות, קולנוע, מחול ועוד. בהקשר הזה לאנשים עם עיוורון ולקות ראייה יש יתרון, כיוון שבמקרים רבים הם ניחנים בשמיעה יוצאת דופן בשל חידוד החוש המחפה על אובדן חוש הראייה, שפחות קריטי בתחום זה.

עם זאת בעולם המוזיקה הקלאסית קיים קושי משמעותי העומד בפני אוכלוסיית האנשים עם עיוורון בהקשר של קריאת תווים, כלי משמעותי לקריאת מוזיקה וללמידה אפקטיבית ויעילה של תוכנה שלרוב אינו נגיש למי שאינו רואה באופן תקין. למרות שקיימים תווי ברייל, הבעייתיות בהם רבה- מלבד הספרות המצומצמת, קריאת הברייל דורשת מגע ומנטרלת יד אחת של נגן, מה שמונע נגינה רהוטה בקריאה ראשונה, יכולת קריטית למוזיקאי קלאסי. בתזמורת המצב בעייתי יותר- נגן עם לקות ראייה מתקשה לראות או אינו רואה כלל את התנועות והבעות הפנים העדינות של המנצח, מה שפוגע בתקשורת עם המנצח.

נוכחות קהילת האנשים עם לקות ראייה בעולם המוזיקה הפופולארית יותר משמעותית, יתכן ומסיבות אלו, למרות זאת, מאז ומתמיד לקחה הקהילה חלק משמעותי גם בעולם המוזיקה הקלאסית המערבית.

כמות המוזיקאים עם לקות ראייה בעולם המוזיקה עצומה ועל כן אסקור מספר מצומצם ביותר של מוזיקאים המשמעותיים והמשפיעים ביותר בעיני.

אפתח בפסנתרן קלאסי מופלא וצעיר בן ימינו, נובויוקי טסוג’י Nobuyuki Tsujii ,(יליד 1988) שכבר הספיק לכבוש כל במה אפשרית בעולם המוזיקה הקלאסית. טסוג’י, עיוור מלידה זכה בתחרות הבינלאומית לנגינה בפסנתר על שם ואן קליבורן בהיותו בן 21 בלבד וקליבורן עצמו אמר על הופעתו שהיא בעלת סגולות מרפאות. מאז התחרות כבר ניגן עם התזמורות המובילות בעולם והקליט יצירות מפתח ברפרטואר הקלאסי, כשהוא לומד את יצירות מורכבות ביותר משמיעה בלבד.

טסוג’י מנגן את הרפסודיה הונגרית של ליסט

לואיס תומאס הרדין (1916-1999) המכונה Aka “moondog”, דמות מרתקת וייחודית, עסק בהלחנה והמציא מספר כלים מוזיקליים. מונדוג איבד את ראייתו בגיל 16 בעקבות תאונת עבודה. מגיל צעיר הוא ניגן בתופים ולמד מוזיקה במסגרות פורמליות ובלימוד עצמי. לאחר שעבר לניו יורק, הפך לאמן רחוב ידוע כאשר בילה כ30 שנה בפינת הרחובות 53, 54, ו6 כשהוא לבוש כוויקינג, מוכר עותקים משירתו ומפיץ את משנתו הפילוסופית. הוא קרא לעצמו “מונדוג” כהוקרה לכלבו שנהג לילל אל הירח. המוזיקה שכתב הושפעה מאוד מצלילי הרחוב, מג’אז וממוזיקה קלאסית מודרנית. מונדוג שיתף פעולה עם מנצח הפילהרמונית ניו יורק ארתור רודזינסקי, הזמרת ג’וליה אנדרוס, המלחין פיליפ גאלס ועוד רבים וטובים. השפעותיו ניכרות בין השאר ביצירותיו של המלחין סטיב רייך, הזמרת ג’ניס ג’ופלין וההרכב “Anthony and the Johnsons”.

Moondog, “All is loneliness

בעולם הרת’ם אנד בלוז בארה”ב השתלבות ראייה אנשים עם לקות ראייה היא פנומנלית. היקף השימוש בתווים מועט, והאלתור הרב מאפשר למוזיקאי עם לקות ראייה להשתלב ביתר קלות. כמות האמנים הגדולים והמשפיעים ביותר בז’אנר שהם גם מן אוכלוסיית העיוורים ולקויי הראייה עצומה. אחת האמניות הראשונות ששרו בסגנון גוספל מחוץ לכותלי הכנסייה הייתה הזמרת והפסנתרנית העיוורת מלידה אריזונה דריין (1891–1963 ), אפרו אמריקאית מטקסס, שהשפיעה על דורות של אמני גוספל וביניהם קלרה ווארד ורוברטה מרטין.

אריזונה דריין שרה את “I’m Going Home on the Morning Train

“ווילי ג’ונסון העיוור” (1897-1945) אחד מזמרי הגוספל ובלוז המשפיעים בכל הזמנים. ג’ונסון התעוור בגיל 7 בעקבות תקרית קשה- אביו היכה את אמו החורגת והיא בתגובה שפכה עליו תמיסת נתרן שפגע בפניו של ג’ונסון. ג’ונסון העביר את כל חייו בעוני קשה כשהוא שר ומטיף ברחובות בואומנט בטקסס. ג’ונסון הקליט רק כ30 תקליטים, כולם בעלי אופי דתי. בגיל 48 ביתו נשרף כליל, ובהעדר מקום אחר ללון בו, נשאר בשאריות ביתו השרוף ולן במיטתו הרטובה, חלה בדלקת ריאות ומת שבועיים לאחר מכן. לווילי הייתה טכניקת נגינה מיוחדת על הגיטרה מרובת סליידים ושירה מחוספסת ייחודית לו. למרות שבחייו לא זכה להערכה, השפיע על דורות של מוזיקאים ושיריו בוצעו על ידי אמנים רבים ביניהם נינה סימון, לד זפלין, אריק קלפטון, ניק קייב וברוס ספריגינסטין. שירו היפיפה והעוצמתי “Dark Was the Night, Cold Was the Ground” נכלל בתקליט הזהב של וויאג’ר מ1977.

ווילי ג’ונסון העיוור שר את “Dark Was the Night, Cold Was the Ground

Art Tatum) 1909-1956), פסנתרן ג’אז מוערץ היה עיוור בעינו האחת ובעינו השנייה כמעט ולא ראה. ארט נולד למשפחה מוזיקלית ומגיל צעיר החל ללמוד נגינה ולפתח את סגנונו המהיר והמדויק, הנשמע כשני פסנתרנים המנגנים ולא פסנתרן יחיד, כמו ב”Tiger rag” המפורסם. טייטום הקליט למעלה מ120 קטעי סולו וניגן עם המוזיקאים המובילים בתקופה- בני קארטר, באדי ריץ’ ורבים נוספים. טייטום זוכה להערכה עצומה בקרב מוזיקאים מתחום הג’אז ומהמוזיקה הקלאסית כאחד.

 ארט טייטום, “tiger rag

 ראי צ’רלס, אחת הדמויות המוכרות ביותר במוזיקה האמריקאית (1930-2004), איבד את ראייתו עד גיל 7, ככל הנראה ממחלת הגלאוקומה. כבר בגיל צעיר התעניין במוזיקה כששמע בבית הקפה הקרוב לביתו נגינת פסנתר. בבית הספר, סנט אגוסטין לאנשים עם עיוורון וחירשות, למד פסנתר קלאסי בשילוב קריאת תווי ברייל. ראי אהב והוקיר את המוזיקה הקלאסית אך נמשך יותר לבלוז ולג’אז, המוזיקה ששמע בביתו.

בתחילת הקריירה שלו התגלגל בין ערים מחפש עבודה, כשהוא מתפרנס בדוחק מנגינה ולעיתים לא אוכל ימים שלמים. כשהגיע לסיאטל, הקליט את-“Confession Blues“, שהפך ללהיט והתחיל לעבוד עם דיזי גילספי וקול פורטר. ראי הלחין ושר שירים רבים שהפכו לקאסיקות “I’ve got a woman” ,”What’d I Say” ורבים נוספים.

ראי נחשב לפורץ דרך מבחינות רבות- שילב גוספל במוזיקה לא כנסייתית, כמו כן חיבר בין סגנונות שונים מג’אז, פופ, רוקנרול (סגנון “לבן”), מוזיקה קלאסית, ואפילו מוזיקה לטינית (“What’d I Say“). ראי נאבק בגזענות בארה”ב וסירב להופיע במקום שאסר על כניסת אפרו אמריקנים לאולם. מדינת ג’ורג’יה הוקירה אותו מספר שנים אחר כך כשהפכה את שירו “ג’ורג’יה”, להמנונה עד היום. ראי הוציא 55 אלבומי אולפן, 7 אלבומי הופעות חיות, 127 סינגלים, שיחק ב10 סרטים וזכה ב17 פרסי גראמי!

ראי צ’רלס, “Hit the road Jack

סטיבי וונדר (נולד ב1950), עיוור מלידה, זמר ויוצר מהחשובים במאה ה20. מגיל צעיר הוא שר וניגן בכנסייה ובגיל 11 הוחתם ב”מוטאון”. בגיל 13 הוציא את Fingertips (מרווין גיי הצעיר על התופים) שהגיע לראש מצעד הפופ וR&B. בשנות ה70 וונדר פרח והוציא מספר אלבומים סופר מצליחים ובהם את הלהיטים הנצחיים- “Superstition”, “Isn’t she lovely” ורבים מצוינים נוספים. שנות ה80 היו עוד יותר מוצלחות עבורו עם שירים אלמותיים כ”I just called to say I love you”, וונדר ניגן המון על סינתיסייזר מה שהשפיע על הסאונד בעולם הפופ. בסה”כ וונדר מכר יותר מ100 מיליון עותקים (!), 30 משיריו הגיעו למקום הראשון במצעדי הבילבורד, הוא זכה ב-22 פרסי גראמי ונכנס להיכל התהילה של הרוק-אנד-רול.

 סטיבי וונדר, “Superstition

חוזה פליסיאנו (יליד 1945) זמר וגיטריסט יליד פורטו ריקו הוא עיוור מלידה. לאחר שני אלבומים שהצליחו באמריקה הלטינית פרץ לתודעה העולמית עם גרסאות כיסוי מוצלחות, בינהם ל”Califonia dreamin'” (The mamas and the papas) ו(The doors) “Light My Fire” . פליסיאנו שיתף פעולה עם פרנק סינטרה, קרלוס סנטנה, ג’וני מיטשל, חוסה חוסה ואחרים והיה בין האמנים המערביים היחידים שהושמעו מעבר למסך הברזל. פליסיאנו הוציא מעל ל40 אלבומים.

חוזה פלסיאנו, “Light my fire

שמות מעניינים נוספים:

  • דיאנה שור, המכונה “Deedles” זמרת ופסנתרנית ג’אז אמריקאית שיתפה פעולה עם קווינסי ג’וינס, סטיבי וונדר, בי בי קינג, ראי צ’רלס ורבים נוספים, זוכת 2 פרסי גראמי.
  • וילי מקטל העיוור, זמר וגיטריסט 12 מיתרים וכותב שירי בלוז, ששילב בין הקאנטרי לבלוז. הקליט פעמים רבות תחת שם בדוי. קורט קוביין, סולן נירוונה ובוב דילן הושפעו ממקטל רבות.
  • ג’ורג’ שרינג, פסנתרן ג’אז בריטי/אמיקאי עיוור מלידה. סגנון הנגינה שלו שילב בי-בופ, סווינג והושפע מאוד מהמצלולים האימפרסיוניסטיים של דביוסי וסאטי. טכניקת הנגינה שלו, שעיבתה את המלודיה על ידי בלוקים של אקורדים והכפלת המלודיה מכונה “הולכת הקולות של שרינג”
  • הזמר והפסנתרן רוני מילספ, נולד לקוי ראייה והתעוור לגמרי בילדותו. מילספ נחשב לאחד האמנים המשפיעים ביותר בקאנטרי.
  • זמר הטנור האיטלקי, אנדראה בוצ’לי. התעוור בגיל 12 מגלאוקומה, שר רפרטואר רחב ביותר- ממוזיקה קלאסית לפופ. בוצ’לי מכר מעל ל70 מיליון תקליטים.