שמי ירדן רגאל, ילידת 1984, עיוורת מוחלטת מלידה  ומתגוררת בקיבוץ חפציבה.

אני מוזיקאית זמרת ונגנית לירה, מופיעה בקונצרטים בישראל ובעולם.

ניתן לומר שנולדתי עם מוזיקה ואני עוסקת בה כל חיי. בביתנו אמא נהגה להשמיע מוזיקה קלאסית.

שני המפגשים הראשונים עם עולם המוזיקה ששמורים בזיכרוני הם מפגשי התרפיה במוזיקה במסגרת גן עופרים בחיפה וקונצרטים שנערכו בקיבוץ אליהם הלכתי עם הוריי.

בגיל שבע התחלתי ללמוד פסנתר ולאחר שנתיים וחצי התעקשה המורה שאתחיל ללמוד תווי  ברייל, אך להורי נאמר שאני צעירה מדי לכך.

בגיל שלוש עשרה בעת הבחינה למקהלת נערות מקצועית בבית האומנויות למוזיקה בקיבוץ מזרע,  שלחה אותי המנצחת ללימודי פיתוח קול. את התרגילים הקוליים והשירים שלמדתי, הקליטה המורה על מנת שאוכל לחזור ולהתאמן בבית, רוב השירים שלמדתי היו בשפות זרות.

בתחילת לימודי בתיכון בהרדוף, מתוך הקשר החזק שלי למוזיקה, הפגישה אותי המחנכת עם מורה ללירה, כלי פריטה מיוחד בעל צלילים נפלאים ושמימיים, עשוי מעץ ומיתרי מתכת וכך התחלתי ללמוד לירה. את היצירות למדתי באמצעות הזיכרון וללא הקלטות.

בהמשך התחלתי ללמוד קריאה וכתיבת תווים בברייל אצל מלחין עם עיוורון, תיאוריה במוזיקה כהכנה לבגרות ונגינה על פסנתר כדי לרכוש מיומנויות החשובות למוסיקאים. הלימודים נעשו בשילוב של הקלטות וקריאת/כתיבת תווי ברייל. לאורך לימודיי הופעתי בקונצרטי תלמידים וניגשתי לבחינת הבגרות במוזיקה, 5 יחידות עיוני ו-5 יחידות בשירה.

בגיל 22 התחלתי את לימודי בסמינר לאנתרופוסופיה בהרדוף, אני בוגרת הסמינר ורואה את עצמי כמוסיקאית אנתרופוסופית.

כיום יש לי קריירה כמוזיקאית. ביצעתי שתי הקלטות של נגינה ושירה בליווי לירה, הראשונות שבוצעו על ידי נגנית לירה בישראל. השתתפתי בתזמורות לירה כנגנית יחידה עם עיוורון והשתלבתי בהצלחה. התחלתי בהוראת נגינה בלירה, פאן שאשמח להרחיבו בעתיד.

עבורי, המוזיקה היא מהות רוחית טהורה.