מאת נילי זיידל

הקדמה: אין סיבה לדאגה, כל מה שדרוש לכם כדי ללמד תלמיד עם עיוורון או לקות ראייה זה רגישות (אינטליגנציה בוודאי כבר יש לכם).

1. שימוש בחושים:

כידוע, כשחוש אחד נפגע אצל האדם, החושים האחרים מתפתחים מאד ומפצים עליו. לפיכך:

א. חוש השמיעה: חשוב לעודד ולהדגיש את השימוש בחוש השמיעה, המהווה כלי עיקרי עבור התלמיד עם עיוורון או לקות ראייה ללימוד עצמו והעולם בכלל והמוזיקה בפרט, שכן גילוי שמיעה אבסולוטית ופיתוח שמיעה יחסית יתרמו רבות לרכישת מיומנויות מוזיקליות שונות, כולל לימוד וקריאת תווים (**ראו בהמשך).

ב. חוש המישוש: חשוב גם לפתח אצל התלמיד את חוש המישוש ואת המודעות לגוף. אלה כלים לא פחות חשובים מחוש השמיעה עבור התלמיד ללימוד עצמו והעולם בכלל והמוזיקה בפרט. תשומת הלב למימד הפיזי והתחושתי תקנה לתלמיד תחושת ביטחון ותתרום, בין השאר, לרכישת מיומנויות הביצוע.

1. תקשורת על בסיס השימוש בחושים: כל מידע צריך להיות נגיש לתלמיד עם עיוורון או לקות ראייה, כך שיוכל לשמוע ו/או למשש אותו. הדיאלוג בין המורה לתלמיד חייב להתנהל באופן מילולי ברור ועל המורה להיות רגיש וקשוב לצרכי התלמיד. חשוב לתת הסברים ותיאורים מילוליים ברורים ומפורטים במידת הצורך וכן לחזור עליהם כשצריך. על מנת להמחיש את הנאמר, ניתן להשתמש בדימויים שונים, רצוי להשתמש בדימויים תחושתיים חושיים (שמיעתיים, ריחניים, מישושיים וכד'), רגשיים (למשל, מצבי רוח או רגשות שונים) או חשיבתיים מופשטים (חלוקה חיצונית ופנימית של מכלול), אך לא בדימויים ויזואליים (עדיף שלא לאזכר תנועות ידיים, הבעות פנים, תמונות וכד' מבלי לתאר זאת מילולית). אם אינכם מוצאים דימוי מתאים, תמיד תוכלו להתייעץ עם התלמיד והוא ימצא את הדימוי האופטימלי שיעזור לו להבין את החומר הנלמד. כמובן, ניתן גם להדגים את הנאמר במידת הצורך, בנגינה, בשירה או במגע.
2. ידע תיאורטי מוזיקלי: חשוב להקנות לתלמיד ידע תיאורטי נרחב, במיוחד אם סקרנותו מתעוררת.
3. גישת לימוד חווייתית ודייקנית: הגישה צריכה להיות חווייתית ומלאת דמיון ולאפשר חשיבה יצירתית, אך גם לחנך לדיוק מרבי ולמשמעת עצמית. על כן, כמובן, המורה חייב להוות דוגמה טובה, מפני שבמקרים רבים, הוא גם ספר התווים של התלמיד ואמונו המלא של זה נתון במורה.
4. לימוד וקריאת תווים: ניתן לקרוא תווים בכתב ברייל או באמצעות הקלטות (Recorded scores). תווים כאלה, למרבה הצער, אינם מיוצרים ואינם נפוצים בארץ ולכן, על פי רוב, יש להזמינם מחו"ל ולחכות כחודש ימים עד להגעתם. כמו כן, ישנן גם תוכנות תיווי המונגשות לתלמידים עם עיוורון או לקות ראייה (בפיתוח). בכל המקרים הללו, מלאכת קריאת התווים איטית ומורכבת מאד ודורשת יכולת ריכוז, שינון, תרגול רב ואורך רוח. בסיומה, כמו גם בתום לימוד באמצעות השמיעה בלבד, אמור התלמיד להצליח לנגן בעל-פה את כל היצירה הנלמדת. אולם ההשקעה הזו כדאית ביותר, מפני שההיכרות עם החומר הנלמד מעמיקה ביותר ואפשר לזכור ולנגן מוזיקה בכמויות גדולות בעל-פה לאורך שנים…

לא להיבהל, כדי ללמד תווים בכתב ברייל אינכם צריכים לדעת את הכתב, במיוחד היום, בעידן המחשב והטכנולוגיה. פרט לכך, ישנם ספרי לימוד תווי ברייל הניתנים לרכישה בתוספת חוברות הסבר ועותקים בכתב "רגיל" עבור המורים.

כמו כן, ישנם גם ספרי ברייל הממחישים לאדם עם עיוורון או לקות ראייה באופן בסיסי ובאמצעות ציורים בולטים כיצד נראים תווים בכתב "רגיל".

לסיכום: אם תתאמצו ותצליחו ליישם את הטיפים הללו, תגלו שאתם מגדלים דור חדש של מוסיקאים מוכשרים ומוצלחים, אולי אפילו גאונים, בעלי שמיעה וזיכרון פנומנאליים וגם משכילים, אינטליגנטיים ורגישים, לפחות כמותכם.