משפחות יקרות,

אנו שמחות לשלוח אליכן גיליון חגיגי ומיוחד – גיליון מספר 50 של עיתון "הרחבת האופק"!

הפעם הודפס הגיליון בגרסה מורחבת הכוללת 20 עמודים שבהם תוכלו לקבל מידע על זכויות, שירותים, תכניות ועוד.

כך למשל תוכלו לקרוא על תקנות ההנגשה הפרטניות שאושרו השנה בכנסת ושמטרתן להסדיר את ההתאמות הדרושות לתלמידים עם מוגבלות וכמובן לתלמידים עם לקות ראייה ועיוורון.

ההורים הצעירים שביניכם יוכלו לקרוא על חשיבות המשחק והשפעתו על ההתפתחות בגיל הרך ובילדות, וכן לקבל טיפים על הדרכים שבהן ניתן לעודד את המשחק בקרב ילדים עם לקות ראייה ועיוורון.

בנוסף גם צעירי "אופק לילדינו" שותפים בכתיבת הגיליון – אורי שלמון וליאור קובי חולקות איתנו חוויות מתקופת השירות הצבאי, נועה ונטע מספרות על מחנה החלל של נאס"א שבו השתתפו ועוד.

במדור המשפחות שלנו אנו מארחים הפעם את משפחת זלינגר מיישוב נעלה.

זוהי רק טעימה קטנה מהגיליון המורחב שלנו, מזמינות אתכם לקרוא את הכתבות השונות ונשמח לקבל מכם משוב ולשמוע מה יעניין אתכם לקרוא בגיליונות הבאים.

קריאה מהנה,

גילה, יעל, דלית, מרים, טליה ודנה

תמונת השער: ליהי שושן, בת 10, בטיול משפחות קיץ 2018.

עריכה לשונית: עדנה רון

עיצוב: אלישבע פישר

ברכות

לשאבי דויטש על בחירתו למנכ"ל "בית חינוך עיוורים" ולרחל סקרוביש על מינויה לסמנכ"לית.

מאחלים לכם המון הצלחה בתפקיד ומקווים לעשייה משותפת לרווחת ילדינו.

 

ברכות

למרים נעאמנה על הצטרפותה לצוות שלנו כעובדת סוציאלית קהילתית ורכזת תכניות, ולדנה לוינסקי, סטודנטית לעבודה סוציאלית קהילתית באוניברסיטה העברית, עורכת הכשרה מעשית בעמותה במהלך שנת הלימודים.

תודה גדולה

לכל שותפינו לעשייה ולתורמים המסורים:

ארקין אחזקות בע"מ

בנק דיסקונט

בנק לאומי

ג'רנטיק

ג'יי אר היינמן דיוטי פרי

דפוס בארי

הום סנטר

טויס אר אס

פניני חכמה טכנולוגיות בע"מ

קבוצת מבנה

קרן אברהם חיים ידגרוף

קרן כדורי

קרן פרץ נפתלי

קרן ראות ורעות

קרן Zarrow

ריינד אופטיקס

רמי לוי שיווק השיקמה

Alfred & Gertrud Bernays Stiftung

Jewish Federation of Broward County

P.E.F. Israel Endowment Fund

Western Digital® SanDisk IL LTD

הצטרפו למעגלים שלנו!

בפעולה פשוטה אתם יכולים לתמוך בפעילויותינו!

"עיגול לטובה" מאפשר לכם לתרום כ-4 שקלים מדי חודש, ללא מאמץ!

הסכומים הקטנים שאתם תורמים מצטברים לסכומים משמעותיים לטובת ילדים עם עיוורון ולקויות ראייה.

והסכום במלואו עובר אלינו כתרומה.

איך זה עובד?

מדי חודש "יעוגלו" כלפי מעלה עסקאות המתבצעות בכרטיס האשראי שלכם. כך למשל, עסקה של 29.90 ₪ תעוגל ל-30 ש"ח וההפרש של 10 אגורות יועבר ל"אופק לילדינו".

איך מצטרפים?

1. היכנסו לאתר "עיגול לטובה" בדף העמותה שלנו
2. פנו למשרדנו בטלפון 02-6599553 או בדוא"ל ofek@ofekl.org.il
3. שלחו לנו את מספר הטלפון שלכם ואת המילים "עיגול לטובה" בהודעת SMS/ווטסאפ לטלפון 050-5270088, ואנו נחזור אליכם.

עזרו לנו לעמוד ביעד שלנו – 500 מעגלים עד חודש אפריל 2019!

אנא הפיצו, שתפו וצרפו בני משפחה, חברים ומכרים!

אפשר לדבר על זה!

קו פתוח לתמיכה ולהתייעצות ע"ש מרים הס ז"ל

עמותת "אופק לילדינו" מעמידה לרשותכם, ההורים, בני הנוער והבוגרים, קו פתוח לתמיכה ולהתייעצות. השיחות מהוות מרחב בטוח ופתוח שבו תוכלו לשתף ולתת מקום לרגשות, שאלות, התלבטויות ומחשבות המלוות אתכם ולקבל תמיכה והכוונה, אם תרצו גם באופן אנונימי.

את הקו מפעילה גנית שקד, עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית עם לקות ראייה בעצמה.

לקביעת מועד לשיחה, פנו לגנית: 054-6574117 (השירות אינו כרוך בתשלום).

קבוצת ווטסאפ

הורים לילדים  בני 10-0, זה בשבילכם! בקבוצת הווטסאפ "אופק לילדינו קטנטנים" מדברים על הכול.

בקבוצה רשומים כבר עכשיו עשרות הורים מכל רחבי הארץ, משתפים וחולקים מידע בנושאים רבים ומגוונים, כגון זכויות, שירותים, פעילויות ועוד.

רוצים להצטרף? שלחו הודעה לטלפון 050-5270088.

שריינו כבר עכשיו

את התאריכים הבאים* והצטרפו לפעילויות שלנו:

וובינר להורים לגיל הרך: 27/3/19

פתיחת הרשמה לעבודה בקיץ: 14/4/19

קונצרט המוזיקה: 28/5/19

הפנינג קיץ: 16/7/19

נופש משפחות בקיץ: 12-15/8 (לא סופי)

* ייתכנו שינויים. אנא עקבו אחרי הפרסומים שלנו במייל, בעמוד הפייסבוק ובאתר שלנו.

סדרת וובינרים

אנו שמחים לעדכן על תכנית חדשה של הדרכות אינטרנטיות (webinar) בשיתוף עם ארגון "מגדל אור". בימים אלו אנו עובדים על תכני ההדרכות, ונשמח לשמוע מכם – הורים, בני נוער, צעירים ואנשי מקצוע – באילו נושאים הייתם מעוניינים לקבל הדרכה (לדוגמה: טכנולוגיה, הדרכה שיקומית, עזרים שימושיים ללקויי ראייה וכד').

אנא שלחו לנו את הצעותיכם למייל dalit@ofekl.org.il או צרו עמנו קשר בטלפון 02-6599553.

להרשמה להדרכות – עקבו אחר הפרסומים במייל, בעמוד הפייסבוק ובאתר שלנו.

הכנס השנתי של "אופק לילדינו"

יום שלישי, 14/5/19 ט' באייר תשע"ט  |  בבית מ.א.ה, רחוב החילזון 12, רמת גן

(מרחק הליכה מרכבת סבידור מרכז ת"א)

הרצאה מרכזית

מיכל דליות, כוכבת/מנחת התוכנית "סופר נני": פיתוח וחיזוק ביטחונו העצמי של הילד.

וגם: סדנאות במגוון נושאים, פאנל בוגרים עם לקות ראייה ועיוורון, תצוגת עזרים טכנולוגים ועוד.

הרשמה

משרד העמותה: 02-6599553 (ניתן להשאיר הודעה)

דוא"ל: ofek@ofekl.org.il

הודעת SMS למספר: 050-5270088

פרטים נוספים באתר העמותה ובעמוד הפייסבוק.

בני נוער, הורים ואנשי מקצוע מוזמנים!

ההשתתפות ללא תשלום, יש להירשם מראש עד ה-7/5/19.

נשמח לראותכם!

דרום דרומי רויטל בר – שי 053-4565652   Lisbon401@walla.com

מרכז טיפולי דרום- ב"ש נאווה ניב 050-7586809 Lisbon401Niv.nava@gmail.com

דרום- לא יהודי מוניר אבו עג'ג' 052-2717534 moneer73@walla.com

דרום צפוני מוניק אליהב 054-6230833 moon32424@gmail.com

מרכז דרומי אינה סולומון  054-4682993 innasolomon61@gmail.com

מרכז צפוני, ראדה סארחן 052-4656191  nice_gada@hotmail.com

תל אביב, תותי אופטובסקי  054-7772585 tutiop@gmail.com

ירושלים, ברטה בר גיל  050-8253244 bbargil4@gmail.com

מזרח ירושלים, פאידה עליאן 054-4271165 faida.alayan27@gmail.com

חיפה, ציפי קליין 054-2497050 kleintzipi@gmail.com

חיפה- לא יהודי אחמד אגאברייה 050-2404770 aagbaria937@gmail.com

צפון- לא יהודי, עאמר דכוור  052-3326615 dakwar_A@yahoo.com

צפון, סיגל מרגלית 052-2713595  sigalm8@gmail.com

"הורה להורה" – רשת תמיכה בין הורים

התכנית "הורה להורה" פועלת משנת 2004 ומטרתה לאפשר להורים לקבל מידע מהורים אחרים, להתייעץ עמם בסוגיות שונות הקשורות לגידול ילד/ה עם לקות ראייה או עיוורון, ללמוד מהניסיון של הורים אחרים ולקבל טיפים ורעיונות בתחומים שונים.

השנה הרחבנו את צוות ההורים המשתתפים בתכנית והצענו להם קורס הכשרה בהנחייתה של גנית שקד, בוגרת העמותה, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית, שמפעילה גם את הקו הפתוח לתמיכה ולהתייעצות של העמותה.

גנית: "במהלך השנה ניתנה לי הזכות הנפלאה ללוות כמנחה את קורס ההכשרה של צוות "הורה להורה". לצוות הצטרפו הורים חדשים, ויחד עם ההורים הוותיקים בתכנית, הם הגיעו לשישה מפגשים של למידה, הכשרה, ולא פחות מכך – העשרה וצמיחה אישית. שמחתי להנחות קבוצה של הורים מיוחדים, חזקים ואמיצים אשר צמחו מתוך החוויה שלהם כהורים לילדים עם לקות ראייה או עיוורון והגיעו לנקודה שבה הם יכולים להעניק, מתוך הניסיון שלהם, להורים אחרים.

המפגשים היו נעימים, מרגשים, מצחיקים, לעתים כואבים, ובעיקר מעוררי מחשבה והשראה. בקורס, ההורים למדו ותרגלו כלים וטכניקות לניהול שיחה, כמו הקשבה פעילה, אמפתיה, שיקוף רגשות ועוד. ההבנה המרכזית שלי ושל ההורים הייתה שכיום אפשר לקרוא הרבה מידע ברשת, אבל שיחה עם הורה שעבר חוויה דומה לשלך, שמבין על מה אתה מדבר, היא יקרה מפז.

כמנחה עם לקות ראייה בעצמי, חשתי כי המפגש עם ההורים היה מרגש ועוצמתי במיוחד ויצר חיבור משמעותי ועמוק.

בימים אלו אני ממשיכה ללוות את הצוות אחת לחודש כדי להמשיך ולשמר את התהליך שעברנו בקורס, לתמוך ולצייד אותם בכלים נוספים להמשך הדרך".

 

יעל ואבי סרויה, חברי צוות "הורה להורה" מספרים על החוויה שלהם:

לפני 11 שנים נולדה בתנו, נועה, והתבשרנו שיש לה לקות ראייה בשם "קולובומה". לאחר האבחון, החל מסע בלתי נגמר של חפירה ונבירה באינטרנט כדי להבין ולברר מה משמעות המילה המוזרה "קולובומה". רצינו גם לראות ולמצוא עוד ילדים, ובעיקר הורים, המתמודדים עם לקות מסוג ספציפי זה.

בין אינספור האנשים הטובים שנקרו בדרכנו ועזרו לנו כמלאכים משמים, מצאנו באינטרנט זוג שגם לו ילדה עם לקות דומה. הם האירו לנו את הדרך ונתנו לנו מידע אודות דרכי ההתמודדות שלהם ושל הילדה בחיי היום יום.

הצורך שלנו לראות ולדעת איך ילדים עם לקות דומה לזו של נועה מתפקדים, גרם לנו להגיע לכנסים של "אופק לילדינו". הישיבה בכנס הייתה לנו לא פשוטה, אך הדובדבן שבקצפת היה פאנל של בני נוער ומפגש עם הורים שמספרים על החוויות השונות שלהם. שם הבנו כי הדרך אל האושר והאור סלולה, גם אם היא לא תמיד פשוטה.

לאורך השנים נראה כי הלקות של נועה על אתגריה השונים, יצרה סיטואציות שבהן מחד היינו בצד שנותן עצות כהורים להורים אחרים, ומאידך השתוקקנו ליד מכוונת בסיטואציות אחרות.

היה זה אך טבעי שפנו אלינו "מאופק לילדינו" בבקשה לקחת חלק בתוכנית "הורה להורה". מטרת התוכנית ליצור פתח להורים שרוצים לדבר לאו דווקא עם אנשי מקצוע, אלא לקבל עצה, אוזן קשבת או הכוונה מהורים אחרים.

במהלך מספר חודשים נערכו מפגשים שבהם קיבלנו כלים מקצועיים מגנית, אשת מקצוע מדהימה, בעלת הכלה מיוחדת במינה, שהינה עם לקות ראייה, מה שהעצים עבורנו את המפגשים.

מגוון ההורים שמרכיבים את הצוות תורם מאוד לדינמיקה הקבוצתית: הורים ותיקים, שלהם ילדים בוגרים, לצד הורים צעירים שלהם ילדים קטנים יותר; הורים לילדים עם עיוורון ומאידך, הורים לילדים עם לקויות ראייה שונות.

אנו גאים להיות חלק מתכנית חשובה זו. נשמח להיות לכם, הורים יקרים, לעזר ולסייע בכל אשר נוכל.

"האופטימיסט רואה הזדמנות בכל קושי", אמר סר וינסטון צ'רצ'יל. כך בדיוק אנו רואים את המסע שלנו עם נועה. אנו מאחלים לכולכם שנמשיך להאיר את הדרך לילדינו ולשמש להם כשמש בדרכם אל האושר.

מעוניינים לדבר עם אחד מחברי צוות "הורה להורה"? צרו עימנו קשר: 02-6599553

הכירו את משפחת זלינגר

 

ההורים אילנית ואבישי

הילדים נעה, בת 17 וחצי, לומדת בתיכון עירוני א' במגמת מוסיקה ופיסיקה, מתכוננת לשנה במכינה קדם צבאית; טליה, בת 8, לומדת בבית ספר "לביא", אוהבת מוסיקה, ריקודים וקרמיקה. בן, בן 13, לומד בבית הספר "יחד", שם התחיל ללמוד השנה. בן משחק כדור שער, אוהב מאוד בעלי חיים, במיוחד את תוכי הקוקטיל שלו לאון, שבו הוא מטפל במסירות רבה, אוהב להקשיב לספרים באוזניות, לבלות עם חברים, לשמוע מוסיקה ועוד.

הבית שלנו אנו גרים ביישוב נעלה מאז שנת 2000. היישוב נמצא במועצה אזורית מטה בנימין, ליד מודיעין. זהו יישוב כפרי שהתפתח מאוד בשנים האחרונות. היישוב מתאפיין באוויר צח, פארקים יפים ונופים משגעים. יש לנו גינה גדולה ויפה ושני כלבים, פלאפי ונלה, שכולנו מאוד אוהבים. בבית גרה ביחידת דיור נפרדת סבתא סנדרה וזה נורא כיף.

פרנסה / עיסוקים אבישי עובד במכירה של תרופות ומוצרים לבתי מרקחת ובנוסף, יש לו עסק בשם "לראות פלוס", שבו הוא מייבא ומוכר מוצרים לאנשים עם לקות ראייה ועיוורון. אילנית היא מתכננת ערים ועובדת כמנהלת פרויקטים של קידום תכניות במשרד ממשלתי.

על השולחן בבית שלנו יש אוכל מכל הסוגים ומכל המדינות, החל מאוכל אמריקאי כמו מקרוני אנד צ'יז, אוכל מקסיקני כמו נאצ'וס או טורטיות, אוכל כורדי כמו קובה, אוכל סיני או יפני. בקיצור הכול מהכול. אנחנו אוהבים להכין על האש בגינה, ובמיוחד לעשות מדורה בגינה שלנו ואז לשים בפנים פויקה. ואי אפשר כמובן בלי מרשמלו לסיום…

דברים שאנחנו אוהבים לעשות אנו אוהבים כמשפחה לצאת לטיולים בארץ ובעולם, לעשות צחוקים, לצאת למסעדות, ללכת לים (חוץ מאבישי שלא אוהב חול). כולנו מאוד אוהבים בעלי חיים, במיוחד כלבים.

בן בן נולד לקוי ראייה ועד גיל 9 הוא למד להסתדר עם זה, השתמש בספרים מוגדלים, היה עצמאי ונייד, וזה היה מאוד מבלבל. מי שלא ידע, יכול היה לחשוב שהוא רואה והיה מאוד קשה לנחש שיש לו קושי. מגיל 9 הראייה של בן החלה להידרדר בהדרגה. הוא התחיל ללמוד ברייל, הפסיק לקרוא ולכתוב ושיטת הלימוד שלו השתנתה ללימוד בעל פה. הוא למד מיומנויות של מחשב מכיתה א', הקלדה עיוורת ומקלדת ברייל. הראייה של בן הידרדרה עד שבמאי 2018 הוא איבד אותה לגמרי ביום בהיר אחד. זה היה אירוע מאוד עצוב ומכונן. מאז, בן לומד להסתדר ולהתרגל למצב החדש.

בר המצווה של בן השנה בן חוגג בר מצווה. במשך השנה, בן קיבל מספר משימות בר מצווה והוא עמד בהן בצורה מדהימה. קודם כול, הוא למד לבשל והכין לנו ארוחת יום שישי מלאה, החל ממרק, מנה עיקרית ועוגה לסיום, הייתה ארוחה נהדרת! הוא גם לקח את כל המשפחה, כולל סבא וסבתא, לסיור במוזיאון ישראל, שבו הוא כל כך אוהב להסתובב ומכיר כל פינה, והסביר לנו כל מיני דברים כמו על האמן Ai Weiwei הסיני, שהייתה לו במוזיאון תערוכה של גרעינים עשויים מסוג של חרס. בן נולד בשבוע של פרשת נוח. הוא למד במשך חצי שנה את הפרשה של נוח בעל פה, אצל איש נחמד בשם עקיבא יעקב. הוא התאמן כמעט כל יום. בן חגג בר מצווה בכותל המערבי. באו כל הדודים והדודות, שעשו לו "קולולולו" וזרקו עליו סוכריות. הוא דקלם את כל הפרשה בצורה מושלמת וכולם התרגשו עד דמעות והתפעלו ממנו. זה לא מובן מאליו! חגיגת בר המצווה של בן נדחתה, כי הדוד שלו, שהיה חולה מאוד, נפטר. אבל החגיגה תתקיים במועד חדש ויהיה שמח. בן מאוד אהב את דוד הראל, שנפטר בדמי ימיו, וגם הראל ז"ל אהב את בנוש, דאג לו תמיד והתעניין בכל דבר שעשה.

בית הספר בן התחיל השנה ללמוד בבית-ספר "יחד" במודיעין. זה בית ספר מאוד מיוחד שמשלב קהילות דתיות וחילוניות, עם תפיסה של קבלה וכבוד לאחר. בית הספר הוא קטן יחסית ויש בו אנשים טובים וערכיים, שקבלת השונה היא לא רק סיסמה עבורם. הצוות החינוכי מגויס מאוד לקליטה של בן, ובעיקר החשיבה היא שיהיה לו טוב, שיהיו לו חברים והלימודים הם בעדיפות משנית. הילדים בכיתה ובשכבה של בן קיבלו אותו כל כך יפה מתחילת השנה. הוא הולך מאושר לבית הספר וחוזר מאושר. בית הספר מקיים כל מיני פעילויות שיעזרו לילדים להבין איך זה להיות עיוור, כמו למשל טיול גיבוש שבו סגרו לכל הילדים את העיניים ואמרו להם להסתדר בשורה וללכת אחד אחרי השני בטור, כשבן המוביל, ולסמוך אחד על השני. ביום ספורט נתנו לו להיות אחראי על תחנה שבה הוא לימד את הילדים איך משחקים בכדור שער. הילדים התנסו במשחק תוך עצימת העיניים. אלו היו חוויות נחמדות עבור הילדים ומעצימות עבור בן.

ההתמודדות / אתגרים בדרך במשך כל חייו בן מתמודד עם אתגרים משתנים, וההתמודדות שלו מעוררת גאווה אצלנו ההורים. ההתמודדות בשנים שבהן למד ביסודי הייתה לא פשוטה מבחינה חברתית ולימודית. הילדים לא כל כך קיבלו אותו ולא ידעו איך להתמודד אתו ולכן הוא היה די בודד. השינויים המתמידים ביכולת הראייה שלו חייבו אותו כל הזמן להסתגל למצבים חדשים, ללמוד דברים חדשים, כמו שיטות לאכול, ללמוד, לשחק משחקים ולראות טלוויזיה. הרבה דברים שבן יכול היה לעשות בעבר, כמו לרכב על אופניים, הוא לא יכול לעשות היום, אז הוא רוכב באופני טנדם עם מישהו נוסף. בן אוהב מאוד לראות טלוויזיה, אבל הוא כבר לא יכול לראות היום, אז הוא יושב ומקשיב ומנסה לדמיין מה רואים.

מה שחשוב זה שעם כל הקשיים שבן עובר, הוא תמיד נשאר ילד שמח וטוב לב, אמפתי וחיוני. הוא לעולם לא מאבד תקווה, וגם אם קשה, הוא מוצא דרכים להתמודד באומץ לב.

"אופק לילדינו" בשבילנו "אופק לילדינו" הוא ארגון חשוב שצריך להתרחב ולהתעצם לעוד ועוד פעילויות לטובת הילדים לקוי ראייה והעיוורים. המאבקים שמנהלת העמותה לטובת הילדים הם מלאכת קודש וחשוב שיהיה ארגון שדואג לזכויות של הילדים שלנו ולנו כהורים.

ההשתתפות בצוות "הורה להורה" אבישי החליט להשתתף בקורס של תכנית "הורה להורה" של "אופק לילדינו". הקורס נתן לו הרבה ידע, ובפועל, הוא מסייע להרבה הורים, מחזק את ידיהם ונותן להם כלים להתמודדות עם גידול ילדם. (עוד על התכנית בעמוד 17)

חברת "לראות פלוס" החברה הוקמה לפני ארבע שנים בעקבות זאת שכל הזמן חיפשנו מוצרים שיעזרו לבן להסתדר יותר טוב בעולם – כשהוא הולך לפסטיגל, אז שיהיו לו משקפיים מיוחדים שיסייעו לו לצפות במופע, ואם זה טמ"ס נייד, כדי שיוכל להסתכל בספרי לימוד וכד'. ראינו שהמחירים בחנויות היו פשוט מטורפים, אז אבישי החל לחפש באינטרנט כדי לרכוש את המוצרים מהמקור במחירים הרבה יותר נמוכים. כך התחיל להתגבש אצלו הרעיון להקים חברה שתייבא את המוצרים ותמכור לאנשים במחירים שפויים. העסק רץ כבר ארבע שנים ואבישי מצליח להגיע להמון אנשים ולהתאים להם את המוצרים שהם צריכים. הוא פועל באופן ישיר ובקשר אישי מול הלקוחות, נוגע ללבם של אנשים רבים ומעודד אותם כהורה תומך הורה.

חלומות החלומות שלנו זה להמשיך ולהיות משפחה מגובשת ואוהבת, שכולנו נהיה בריאים ושנצליח בכל דבר שנעשה – ביחד ולחוד. אנו מקווים שיום אחד אולי יימצא פתרון לבעיית ניוון הרשתית של בן. יש המון מחקרים שעוסקים בנושא ובן נמצא בקבוצת מחקר כזאת במכון מיכאלסון בהדסה. כל החיים עוד לפניו.

מסר להורים אחרים לא להתייאש! לגדל ילד עם צרכים מיוחדים זה קשה מאוד. צריך כל הזמן להילחם כדי לקבל מה שהכי טוב לילד וחייבים לא לוותר, כי כל מה שנותנים היום, נושא פרי בעתיד! הילדים האלה צריכים שישקיעו בהם – ריפוי בעיסוק, ליווי של טיפול רגשי, ציוד תואם ועוד. העולם שלנו לא פשוט, ועם ילד לקוי ראייה זה עוד יותר קשה, אבל התמורה מהילדים היא כל כך ממלאת את הלב, ההערכה שאנו זוכים לה מבן, ההודיה על מה שאנחנו עושים עבורו – זה לא מובן מאליו. והילד מתקדם, גדל לתפארת מדינה ישראל, מסב לנו גאווה גדולה, לאו דווקא על הישגים, אלא על זה שהוא מאושר, חברותי, ילדים אחרים אוהבים אותו, הוא ילד חם ואוהב שמעריך עד מאוד מה שעושים בשבילו ולא לוקח שום דבר כמובן מאליו.

"נוער יחד" היא תכנית ייחודית לבני נוער עם לקויות ראייה או עיוורון (בני 21-11), המשולבים במערכת החינוך הרגילה בכל רחבי הארץ. בני הנוער מגיעים למפגשים משותפים שבהם הם נהנים מפעילויות שונות, סדנאות חווייתיות ומאתגרות, טיולים ועוד, תוך התייחסות להיבטים שיקומיים, חברתיים ורגשיים בתוך קבוצת השווים.

ב"נוער יחד" הקבוצות מחולקות על פי גיל, כאשר לכל קבוצה מותאמים התכנים ואופי הפעילויות.

אחת המטרות החשובות ב"נוער יחד" היא ליצור חוויות של יוזמה והצלחה ולאפשר לחברים עשייה, שלא בהכרח מתאפשרת להם במסגרת הפורמלית.

לכל שאלה והסברים נוספים אנחנו כאן!

חיה בניטה כהן, רכזת "נוער יחד" 058-4092770, noaryachad10@gmail.com

יחל פוזיילוב, רכזת התכנית – "בית חינוך עיוורים"

ב"בית חינוך עיוורים" קיימת זה כעשור תכנית של דירות הכשרה, המאפשרת לצעירים עם לקות ראייה ועיוורון לצאת למגורים עצמאיים בקהילה בליווי של צוות מומחה בתחום. השנה, התכנית מיועדת לאוכלוסיית המגזר החרדי והחרדי-לאומי בלבד. הצוות המלווה הינו חרדי וכולל מורה שיקומית, עובדת סוציאלית ומדריכים.

החניכים מתגוררים בדירות ש"בית חינוך עיוורים" שוכר בשכונת קריית משה בירושלים. במסגרת התכנית משתלבים הצעירים גם בתכניות של יציאה ללימודים בישיבה או סמינר או במסגרת תעסוקתית.

הצעירים שהשתתפו בתכנית בעשור האחרון הצליחו להתקדם ולבנות לעצמם חיים עצמאיים, הן מבחינה מקצועית והן בחייהם האישיים והמשפחתיים.

אוכלוסיית היעד: צעירים מהמגזר החרדי והחרדי-לאומי בני 30-18 בעלי תעודת עיוור.

לפרטים ומידע נוסף יש לפנות ליחל, רכזת התכנית: 02-6599501/537, yachel59@gmail.com

ארגון "מגדל אור" מפעיל דירות-מכינה לחיים עצמאיים עבור צעירים עם לקות ראייה ועיוורון מהמגזר הלא חרדי.

לפרטים נוספים: 077-7721346, apartmentsy@migdalor.org.il

– חדש –

נפתח מרכז טיפול רגשי לאנשים עם לקויות ראייה ועיוורון על-ידי מומחים ב"בית חינוך עיוורים", ירושלים במחיר מסובסד.

מגוון טיפולים רגשיים, פסיכולוגיים, טיפול זוגי, אישי, באומנות, מוזיקה, דרמה.

ליצירת קשר: 02-6599501/537, 052-2284511 yachel@ivrim.org.il

משחקים בגיל הרך ובילדות

שרית לוי – מדריכת ראייה ארצית, והודיה נבון – מרפאה בעיסוק, עמותת אלי"ע

 

המשחק הוא צורך אנושי והוא מלווה את האדם בכל גיל, מקום וחברה, אולם הוא שכיח ביותר בתקופת הינקות והילדות. בתקופה זו הילד לומד דרך המשחק: להכיר את הסביבה הפיזית והחברתית, להכיר את עצמו, את כוחותיו ואת יכולותיו הפיזיות, החברתיות והרגשיות. הוא לומד לשלוט בגופו ובסביבה. המשחק מפתח יכולות שפתיות, הילד מבטא את מחשבותיו, רגשותיו, צרכיו, יצריו ואת הקונפליקטים שלו. ההשתתפות במשחק היא חלק הכרחי לגדילה ולהתפתחות לאורך החיים.

על פי פיאז'ה, בתהליך ההתפתחות ניתן לחלק את המשחק לשלושה סוגים עיקריים לפי השינויים הקוגניטיביים המשמעותיים המתרחשים בחיי הילד:

1. המשחק הסנסו-מוטורי, בעיקר עד גיל שנתיים
2. המשחק הסימבולי, מגיל שנה וחצי
3. משחק עם חוקים, מגיל שנתיים ומעלה
4. המשחק הסנסו-מוטורי (מלידה ועד גיל שנה וחצי)

מאופיין ב-3 שלבים:

א. משחק אינטראקטיבי עם הורה: חיוכים והבעות פנים, משחקי קוקו, משחק דגדוגים. ילד מגיל מאוד קטן מגיב לחיוך של ההורה, לומד להשתתף ביצירת מצבים שיובילו לחיוך ולתשומת לב הדדית.

ב. משחק תנועה והיכרות עם איברי הגוף: המשחק הראשוני של הילד הוא עם גופו, הוא לומד להכיר מהם גבולות גופו. בהתחלה המשחק הוא מקרי ובהמשך מכוון. לדוגמה, כשהילד בעמידת 6, הוא מתחיל לנדנד את עצמו, מגלה הנאה מהתנדנדות וחוזר על כך שוב ושוב. החזרתיות אופיינית מאוד במשחק אצל ילדים והיא הכרחית ללמידה.

ג. משחק עם חפץ: פעוטות משקיעים תשומת לב ומאמצים רבים בעמידה על טיבם של חפצים וכיצד ניתן להפעילם. לחפץ יש חשיבות רבה בעיני הילד כיון שהוא מספק ביטחון רגשי בקשר עם העולם (למשל, חפץ המעבר), מאפשר לילד לבטא רגשות או דאגות (בובות), ליצור אינטראקציה עם מבוגרים ועם ילדים אחרים. הבעלות על חפצים מאפשרת לו גם ללמוד על העולם שסביבו. המשחק עם החפץ מאופיין בשלבים הבאים:

– יצירת קשר עין עם החפץ, מיקוד ועקיבה.

– הושטת יד אל החפץ, למידה על החפץ, דיוק בהושטה.

– אחיזה של החפץ, התפתחות אחיזה, התאמה של אחיזה לחפץ (לפי ידע קודם).

– חקירה של החפץ, הבאת חפץ לפה, הקשה, הקשת חפץ בחפץ, זריקה, העברה מיד ליד.

– למידה של סיבה ותוצאה.

אצל ילדים עם לקות ראייה או עם עיוורון, החקירה נשענת יותר על חוש המגע והשמיעה, הכנסת חפצים לפה ומישוש בידיים וברגליים. החקירה עוזרת להם ללמוד על תכונות החפץ: גודל החפץ, גובה, עומק, המרקם, סוג החומר, טמפרטורה, משקל, גמישות ועוד.

חשוב ביותר, לחשוף את הילדים למגוון רחב של חומרים: עץ, ניילון, מתכת, פלסטיק, צמר וגומי. רצוי לתת להם משחקים מצלצלים/מנגנים, שכן הצלילים מסייעם במיקוד ועקיבה אחר החפץ.

2. המשחק הסימבולי (מגיל שנה וחצי לערך)

המשחק הסימבולי מאפשר לילד ליצור מציאות סובייקטיבית משלו, למשל, דרך משחקי "כאילו":

– פעילות פשוטה, פונקציונאלית: הילד משתמש בחפץ באופן התואם לחפץ, לדוגמה,  ילד מדבר בטלפון, שותה מכוס.

– הילד מדמה שהחפץ הוא משהו אחר: לדוגמה ילדה שמעמידה פנים שהקובייה היא מסרק והיא מסרקת את הבובה.

– הילד מתחפש לדמות אחרת: מעמיד פנים שהוא אריה, מכונית וכד'.

– משחקי תפקידים: המבוססים על סיטואציות יומיומיות, למשל משפחה, גננת וילדים. לעתים גם סיטואציות דמיוניות כמו מלך, סופרמן.

כדאי לערוך תצפית על המשחק של הילד, לבדוק מה מעניין אותו. להיענות ליוזמות שלו, לא לבוא עם הרעיונות שלנו איך צריך לשחק בחפץ הזה, לבדוק מה הילד עושה עם החפץ ולפתח את המשחק משם.

המשחק הסימבולי מתפתח יותר לאט בקרב ילדים עם לקות ראייה בשל הקושי בחיקוי. הם אינם רואים חלק מהפעולות היומיומיות של האנשים סביבם, ולכן משקיעים את האנרגיה בפענוח וזיהוי החפץ ומתקשים לדמות שהחפץ הוא משהו אחר. המשחק פחות זורם כאשר צריך לפענח מהו החפץ או לאתר חפץ במרחב. התפעול של המשחק לוקח זמן בשל קושי בתיאום עין-יד, קושי להביא את היד במדויק אל החפץ, ולעשות מניפולציות קטנות במשחק (כגון לשים את הנהג בתוך האוטו, להושיב את הבובה על הכיסא).

עודדו את ילדכם לבחור: בחירה בין שני משחקים הבחירה יכולה להיות על-ידי הושטת יד או נעיצת מבט בחפץ/משחק המועדף. לילד עם עיוורון ניתן לתת שני משחקים, כך שיוכל לחקור כל משחק בנפרד, ואנו, במקביל, נתאר ונספר על המשחק תוך כדי הפעילות, וכך יוכל הילד לבחור במה ירצה להמשיך ולשחק.

ילדים לומדים מחיקוי, מסתכלים על פעולה אקראית של ההורים ומחקים אותה. גם ילדים עם לקות ראייה או עם עיוורון יכולים ללמוד מחיקוי ואנו צריכים לאפשר להם את ההזדמנות החשובה הזו. הקפידו, כהורים המשחקים עם ילדיהם, שבזמן משחק תנועות משותף עם ילדכם, הוא רואה או חש את תנועתכם ואתם מסבירים ומספרים על המתרחש ומה אתם עושים.

איך נעודד חיקוי? (משחק אינטראקטיבי עם הורה)

רקע: נסו לשחק עם ילדכם בסביבה נטולת גירויים, למשל חדר שקט יותר בבית, שימו לב לצבע המשחק, לניגודיות של הצבעים בין המשחק לרקע ובין אביזרי המשחק השונים.

גובה: שחקו עם ילדכם כך שהוא יוכל לראות או למשש את הפנים שלכם, היו קרובים אליו.

הבליטו איברי פנים: משקפיים, אודם על השפתיים, כפפות על הידיים, מדבקות על הידיים, בובות אצבע, כובע על הראש וכמו כן, לוו במלל ובהבעות פנים ברורות.

ניתן לשחק עם הילד גם בחדר חשוך עם תאורת אולטרה-סגול או תאורה מכוונת, כגון פנס או תאורה ממוקדת אחרת לכיוון האובייקט. ניתן לשים מדבקות על איברי גוף, בתוך כף היד – לפתוח ולסגור. כדור אור מתחת לחולצה, מטפחת לבנה על הראש. להחביא משחק מתחת לרגל או מאחורי הגב.

תיווך

ילדינו זקוקים לתיווך באופנים שונים. בעת מתן משחק חדש, רצוי לתת לילד זמן לחקור את החפץ ולאפשר לו גם לנסות ולטעות, לא לתת ישר פתרון. כדאי "להמליל" את הפעולה – להתייחס לפועל ספציפי, למושגי יסוד במרחב, לסוג החומר של החפץ.

אצל ילד עם עיוורון, המללה של כל הפעולות חשובה במיוחד, שכן הוא לומד להבחין בין הקולות השונים של הפעולות. לתת הוראה ברורה. אל תגידו "שים את זה פה" אלא "שים את הכדור בסלסלה שנמצאת בצד ימין של השולחן".

איך נעודד את פיתוח המשחק הסימבולי אצל ילדים עם לקות ראייה או עיוורון? השתמשו בתיווך לשיפור יכולת החיקוי גם בזמן שהילד משחק עם עצמו. ניתן לבצע עם הילדים פעולה חדשה במציאות לפני שמשחקים בכאילו (קודם לחוות מה זה פיקניק, אח"כ לשחק בכאילו). במשחק הדורש מוטוריקה עדינה, כדאי לעשות יחד עם הילד את התנועות בפעמים הראשונות (למשל, משחק הברגות/הרכבה חדש או להושיב בובה קטנה על הכיסא ועוד).

על מנת להקל על הילדים, עלינו לבצע התאמות למשחקים שהם משחקים בהם:

לצורך פענוח של החפץ, יש לדאוג שהמשחקים יהיו עם קווי מתאר ברורים (ירקות ופירות). כדאי להוסיף למשחק פריט מוחשי שעוזר לזיהוי, כמו לדוגמה פעמון מסביב לפרה. רצוי גם להשתמש בחפצים מחיי היומיום במשחק (קרטון חלב, קופסת גבינה, בקבוק מים). כדי להקל על הקושי בתיאום עין-יד ניתן לילדים לשחק במשחקי הרכבה גדולים (לגו מקוביות גדולות), נוסיף סקוצי'ם מתחת למשחקים קטנים (חיות, בובות, קוביות) כדי להקל על הדיוק בהנחת המשחק. נשחק עם משחקים בחדר חושך: לדוגמה,  נבנה רכבת מקוביות בשולחן אור, נסיע את המכונית הביתה בתאורה אולטרה-סגולה ועוד.

יש להקפיד על סביבת המשחק ולבצע את ההתאמות, כגון, קונטרסט, גודל ועומס. רצוי שהחפץ יהיה בצבע מנוגד לסביבת המשחק (שטיח, שולחן, רצפה) ובגודל שהילד רואה. כמו כן, רצוי  שהסביבה תהיה עם מעט גירויים יחסית וללא מוזיקה. כאשר מדובר בילד עם עיוורון, עדיף לשחק על פרקט/לוח תהודה, שמספקים מידע על חפץ שנפל. כדי לשפר את הלמידה, רצוי שהילד יהיה ללא נעליים, עם מכנסיים קצרים, על מנת להגדיל את שטח המגע בין הגוף לבין המשחק. כמו כן, רצוי שהחפץ יהיה בין הרגליים כדי לתת מידע על גבולות החפץ.

3. משחקי חוקים (מגיל שנתיים ומעלה)

מגיל שנתיים לערך, מתחילים לשחק במשחק מאורגן ומובנה עם חוקים, לעתים אלה חוקים חיצוניים כמו במשחקי קופסה, ולעתים הילדים ממציאים חוקים משל עצמם. משחקים כאלה הם משחקים כמו משחקי שולחן (דומינו, לוטו, פאזל, מונופול), משחקי מחשב, משחק בקבוצה, משחק תחרותי כגון כדורגל, מחניים. כאשר המשחק הוא מובנה, קל יותר לילדים לשחק ולקחת חלק במשחק, יש כללים, המשחק ברור, ומתקיימת חזרתיות הודות לחוקים הקבועים.

בעבור ילדים עם לקות ראייה או עיוורון נתאים לאותם המשחקים את ההיבט התחושתי, לדוגמה, דומינו תחושתי עם קלפים/צורות בולטות, כך גם זיכרון תחושתי או בנייה של מסלול הליכה ובו אביזרי תחושה בעלי מרקמים שונים לאורך המסלול.

ליאור קובי, בת 20, ממושב בן עמי

תוכלי לספר לנו איפה שירתת?

ממש לאחרונה סיימתי את השירות שלי בחיל האוויר בבסיס רמת דוד, בתור מדריכת רציפות תפקודית: הכנת הבסיס למצבי חירום ברמה המקצועית והדרכת החיילים. התפקיד כלל עמידה מול קהל, ניהול תרגילים וטכניקות הדרכה.

נסי לשחזר – מה היו התחושות שלך לפני הגיוס?

לפני שהתגייסתי עלו אצלי הרבה שאלות – האם אצליח להתחבר לשאר החיילים? האם ובאיזו מידה לקות הראייה תשפיע? מה זו בכלל מסגרת צבאית? האם יהיה לי מה לאכול? איך אצליח להסתגל משגרת חיים חופשית יחסית למסגרת היררכית?

איך זה מרגיש ללבוש מדים?

כשחזרתי בפעם הראשונה הביתה, אחרי הבקו"ם, הרגשתי גאווה, כי בעבר, כשהייתי נוסעת ברכבת וראיתי צעירים על מדים הייתי מסתכלת עליהם. פתאום מסתכלים עליי ופונים אליי בתור חיילת וזה מרגש ומוזר.

איך הייתה ההסתגלות לתפקיד?

היה לא פשוט. הצבא עדיין לא מספיק מבין איך לשלב בצורה נכונה אנשים עם לקות ראייה וקובע לפעמים חוקים שמקשים. למשל, התפקיד שלי היה כרוך בקורס שדורש לינה בבסיס ההכשרה, ולא יכולתי לעבור את הקורס במלואו כי הנוהל הוא שאני צריכה לישון בבית. היות שלמפקדים היה חשוב שאהיה מקצועית נשלחתי לקורס הדרכה בטכני שהיה במתכונת של יומיות. מעבר לצד הפורמלי של התפקיד, הכרתי המון חברים שנשארו בקשר גם אחרי השירות. עשינו המון צחוקים במשרד, פירנסנו את השק"מ וכן, הרשיתי לעצמי להיות שבוזה קצת לפעמים.

האם ובאיזה שלב שוחחת עם חברייך ליחידה או עם מפקדייך על לקות הראייה שלך?

לפני שנכנסתי לתפקיד, הגעתי לפגישה כדי לבחון אם הוא מתאים לי. בפגישה ראשונה זו סיפרתי על לקות הראייה שלי ועל השפעותיה. אני מאמינה שחשוב מאוד שתהיה שקיפות מלאה ושיידעו מהם הקשיים שלי, כמו גם מהן היכולות ונקודות החוזקה שלי. חשוב לבחון כיצד השילוב והקליטה ביחידה יהיו כמה שיותר טובים. גם למפקד יש חששות לפני שהוא מכיר אותך, אז המטרה שלי הייתה לתת לו כלים שיסייעו לו להתאים את העבודה והמשימות עבורי.

מה המאכל הכי טעים או לא טעים שאכלת בתקופת השירות?

פעם אחת אכלתי פיצה שהכנסתי לתוך כוס וחיממתי במיקרוגל.

מה את ממליצה לקוראי העיתון הצעירים?

קודם כול, לא לבוא עם ציפיות גרנדיוזיות. אני חשבתי שאהיה הרמטכ"ל… רוב התפקידים בצבא הם קטנים ואנחנו בסופו של דבר בורג קטן במערכת, ואם מודעים למערכת הבירוקרטית, אז הנחיתה תהיה רכה יותר. מצד אחד, זה היופי שבדבר – כל אחד תורם את חלקו הקטן במערכת הגדולה. מצד שני, מתנפצות המון אשליות – הצבא לא תמיד מכיל ומתאים את עצמו לצרכינו. אני ממליצה לבדוק לאן אתם מיועדים להתגייס ומה התפקיד. חשוב גם לא להשליך חוויות של אחרים על עצמך: אם למישהו היה טוב או רע, זה לא בהכרח אומר משהו על החוויה שאתה תעבור, אבל בכל מקרה אני ממליצה לקחת את הסיכון, להעז ולא לפחד.

אורי שלמון, בת 19, מרמת ישי

איפה את משרתת כיום ומהו תפקידך?

אני משרתת בבסיס "כנף 1" רמת דוד של חיל האוויר כמש"קית חינוך, תפקיד שכולל בתוכו מספר תחומי אחריות: ראשית, אני ממונה על טייסת מסוימת בהיבט החינוך והפנאי: עליי להעשיר את ידע החיילים במגוון נושאים באמצעות הסברות שאני שולחת למפקדים, וכן אני מארגנת טיולים ואירועי גיבוש לאנשי הטייסת. בנוסף, אני מש"קית עלייה, כלומר אני דואגת לכך שהחיילים העולים בבסיס יזכו לסיוע הנדרש להם בשפה העברית. כמו כן, אני מעבירה הדרכות לחיילי הבסיס וכן למבקרים חיצוניים (אזרחים, תורמים או חיילים מבסיסים אחרים). ההדרכות נעשות בעברית או באנגלית, והן עוסקות במגוון נושאים כגון מורשת הבסיס, ערכי צה"ל וכד'. כמש"קיות חינוך, אנו גם ממונות על ארגון הטקסים והאירועים המרכזיים בבסיס.

מה היה המסלול שעברת עד לגיוס?

בדרך לגיוס עברתי מסלול ארוך, מורכב ולעתים אף מתיש, אך מעולם לא חשבתי לוותר ולהרים ידיים. הגעתי לצו הראשון בידיעה ברורה שאקבל פטור מידי משירות צבאי, והחל מאותו הרגע התייצבתי לפני ועדות רפואיות, שבהן נדרשתי להוכיח את יכולותיי וכישוריי ולשכנע את חברי הוועדה כיצד אני יכולה להועיל לצבא. בתחילת דרכי רציתי לשרת בתחום התקשורת הצבאית – בדוברות או בגלי צה"ל, אך בתנאי הגיוס שלי נקבע כי עליי לשרת כ-100 ק"מ מהבית, והדבר לא היה אפשרי. למרות שבסופו של דבר בחרתי במסלול שונה לחלוטין, אני מאוד מרוצה ולא מתחרטת לרגע.

כיצד משפחתך וחברייך קיבלו את העובדה שהתגייסת לצבא?

משפחתי וחבריי לא הופתעו מהעובדה שבחרתי להתגייס. מאז ומעולם ידעתי שאני מעוניינת להתגייס – חשבתי שהמסגרת הצבאית יכולה לתרום לי מבחינת עיצוב הזהות, האישיות והערכים, ובנוסף שאני אוכל לתרום מיכולותיי למדינה ולחברה. כמו כן, כל בני משפחתי שירתו בצבא וציינו את השירות כחלק מאוד משמעותי בחיים שלהם. מלבד זאת, חבריי מהלימודים החלו את מסלול הגיוס, ולא ראיתי את עצמי כשונה מהם.

האם היו איזשהם חששות לפני הגיוס ואם כן, כיצד התגברת עליהם?

בכל פעם שאני מתחילה שלב חדש בחיים, אני חוששת. החששות שלי מהצבא לא היו שונים במיוחד מהחששות שלפני התיכון, לדוגמה. אלה היו אותם חששות מהשינוי, מהלא נודע, מהסביבה החדשה והלא מוכרת, ממפגש עם אנשים חדשים… אך למרות החשש, השינוי גם גרם לי לתחושה נעימה, תחושה של יציאה לדרך חדשה.

תוכלי לספר לנו על אירוע משמעותי בשירות?

ביום העצמאות האחרון, הוזמנתי להדריך כ-200 תורמים אמריקאים ולהרצות לפניהם במשך 20 דקות על מורשת הבסיס. למרות שהייתי מאוד נרגשת ולחוצה (לא בכל יום יוצא לך לדבר באנגלית מול קהל גדול כל כך), ולמרות שלא יכולתי לבלות עם החברים בערב יום העצמאות, חשתי תחושת שליחות גדולה. הרגשתי שמפקדיי יכולים לסמוך עליי ולבטוח בי, שאני מסוגלת לתרום מיכולותיי למען הצבא. בנוסף, ניתנה למשפחתי האפשרות להיכנס לאירוע, דבר שהפך את הסיטואציה למרגשת אפילו יותר.

מה המאכל הכי טעים או לא טעים בחדר האוכל?

השירות הצבאי גרם לי לא לסבול אורז! אורז הוא המאכל שהכי מזוהה מבחינתי עם חדר האוכל בצבא, הוא נמצא שם בכל מצב, כל הזמן, עד שכבר אי אפשר לראות אותו.

מה היית ממליצה לקוראי העיתון הצעירים?

הייתי ממליצה לכל אחד לבחור בדרך הנכונה עבורו. לכל אחד מאיתנו מתאימה מסגרת אחרת. אני חושבת שהדרך הנכונה לתרום לחברה ולמדינה היא לבחור במסגרת/תפקיד שמספק אותנו ושאנחנו יכולים להפיק ממנו את המיטב, בין אם זה בשירות לאומי ובין אם בצבא.

ולשאלת השאלות – עד מתי?

נותרו לי ממש עוד כמה חודשים! משתחררת באוגוסט 2019!

"רק בגלל שאתה לא רואה את הכוכבים זה לא מונע מלהגיע אליהם"

נעה יפלח (בת 18) ונטע קדוש (בת 16) מספרות על השתתפותן במחנה החלל של נאס"א המוקדש לנוער עם לקות ראייה ועיוורון (ספטמבר 2018, ארה"ב).

המסע התחיל ב-27.9.18 בשדה התעופה בן גוריון. "זו הפעם הראשונה שאני טסה לבדי ללא משפחתי", פותחת נעה, "מסע של 20 שעות שלשמחתי חלקתי עם נטע שותפתי והמלווה שלנו, קמי".

נטע: "זהו שבוע שלם של מחנה חלל שמוקדש כולו ללקויי ראייה ועיוורים מכל העולם. לי ולנעה יצא להכיר במהלכו הרבה בני נוער כמונו ממדינות כמו ארצות הברית, קנדה, הודו, בריטניה, גרמניה, אוסטרליה, ניו זילנד ועוד."

נעה: "הגענו, חניכים מכל קצות העולם. חולקנו לקבוצות של 16 נערים ונערות ברמות שונות של לקות ראייה.

מחנה החלל נמצא בהאנטנסוויל, אלבמה, בסמוך למוזיאון החלל של סוכנות החלל האמריקאית. במסגרת סדנת החלל ביקרנו במוזיאון והביקור כשלעצמו מדהים ומומלץ. באחד החלקים במוזיאון פוגשים מתקנים, טילים וחלליות בקנה מידה אמיתי וניתן לסייר בתוכם. אני כבר מתגעגעת."

איך הייתה הפעילות בקבוצות ועם אלו משימות התמודדתן?

"לאחר החלוקה לקבוצות התחלנו בפעילות. למדנו על נושאים בחלל, אפילו למדנו טיפה רוסית, רפואה בחלל ועוד. ההרצאות היו מגוונות ונעו בין מדהים למשעמם. גולת הכותרת של המחנה היא המשימות. קיבלנו מגוון של משימות קבוצתיות ואישיות.

במשימות האישיות חווינו סימולטור המדמה הליכה בחלל בכוח כבידה של 1/6 מכבידת כדור הארץ, בכיסא שאליו אתה נקשר ומסתובב בכיוונים שונים בכוח 4G (אנשים מתעלפים ב-7G), חלקנו נהנה מצלילה לעומק 7 מטר על מנת להרגיש את הלחץ ואת תחושת הריחוף בחלל כפי שאסטרונאוטים מתאמנים, קיר טיפוס שמסתיים באומגה, טיפוס על עמוד בגובה 8 מטר ושמסתיים בקפיצה (או בנפילה, תלוי במזל). גם המשימות, שמדמות את עבודתם של האסטרונאוטים בתחנות החלל והחללית ושל אנשי נאס״א שנמצאים בחדרי הבקרה, היו מעניינות ומיוחדות.

חווינו פעילויות מדהימות, שלא יוצא לעשותן במחנות אחרים. המשימות האישיות היו מאתגרות. הבנו שאם אנחנו, לקויי הראייה והעיוורים, מסוגלים לעשות משימות כאלו, אז שום דבר לא יעמוד בדרכנו."

נעה: "במשימות הקבוצתיות עשינו שלוש סימולציות של תפקידים שיש בחלל ובחדר הבקרה. חלקנו היינו טייסים, נווטים, אחראי חשמל ותקשורת ומהנדסים. בכל סימולציה מחליפים תפקידים. בסימולציה המסכמת הייתה לי ההזדמנות לדמות ריחוף בחלל ולתקן את החללית."

בנוגע להתמודדות עם לקות הראייה מסבירה נטע: "בחלק מהמשימות הייתי צריכה להשתמש הרבה בראייה, ולמרות הקושי הצלחתי להבין ולעשות הכול בעזרת הנגשה מהמחנה. בנוסף היה לי ולנעה את קמי, שתמיד עזרה ותמכה בנו לאורך כל הדרך."

והצד החברתי?

נטע: "נהניתי במיוחד מהמשימות שבהן הייתי בחדר בקרה, כי הן היו הכי מצחיקות והכי מגבשות קבוצתית. בנוסף נהניתי מקירות הטיפוס והאומגות משום ששם היינו כל הקבוצה יחד, מעודדים אחד את השני ועוזרים זה לזה, וזה רגע, מבחינתי, שהיה מדהים. בסוף כל הפעילויות הללו, אני התגבשתי עם כל הקבוצה והיה לי כל כך כיף איתם!!"

נעה: "החברים בקבוצה הם אלה שעשו את המחנה למשמעותי, מהנה ומעצים. אנחנו שומרים על קשר בקבוצת וואטסאפ שפתחנו. הרווחתי חברים לחיים מכל העולם. אם לא הייתי מקבלת את ההזדמנות לנסוע למחנה, לא הייתי מכירה אותם."

איך הייתן מסכמות את החוויה?

נעה: "לא אוכל לתאר במילים את עוצמת החוויה, רק אומר שלא רציתי לחזור ארצה, פשוט היה מושלם. חשוב לי לכתוב שהמחנה עיצב אותי: נכנסתי נערה ביישנית ויצאתי עם ביטחון עצמי ועם יכולת ליזום שיח ולדבר עם אנשים אחרים מבלי להתבייש. אני מרגישה בעלת מזל ומודה לעמותת "אופק לילדינו" שנתנה לי את ההזדמנות להשתתף במחנה החלל לנוער עיוור ולקוי ראייה. אני ממליצה בחום רב להתמיין למחנה הבא."

נטע: "אני חושבת שמה שיישאר איתי לעתיד זו ההבנה הזאת שפגשתי אנשים מכל העולם שהם לקויי ראייה. עם כל הקשיים ביומיום, לדעת שהם עוברים אותו דבר, רק בקצה השני של העולם.  אני חושבת שאני אקח איתי גם את החוויה בפני עצמה, של העשייה של כל המשימות, העובדה שייצגתי את מדינת ישראל, משהו שהיה כבוד עבורי. קיבלתי מהמחנה למידה חווייתית על החלל ועצם המפגש עם עוד לקויי ראייה שלולא המחנה לא הייתי פוגשת. זו חוויה מלמדת ששינתה אותי וגרמה לי להרגשה מדהימה."

אושרו תקנות ההנגשה הפרטניות בחינוך

לאחר שנים רבות של דיונים אישרה ועדת הרווחה של הכנסת ב-17 בינואר 2018 את "תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות פרטנית לתלמיד ולהורה), התשע"ח 2018". ח"כ אילן גילאון הוביל את תהליך החקיקה הממושך, בשיתוף עם משרדי ממשלה, ארגוני זכויות אדם ואנשים עם מוגבלות, ארגוני הורים, נציגי השלטון המקומי ועוד. התקנות הועברו לחתימת שר החינוך ולאישור הנוסח במשרד המשפטים, והן יפורסמו בהמשך וייכנסו לתוקף בתוך 30 ימים.

אישורן של התקנות הוא שלב חשוב בשילובם של ילדים עם מוגבלות במערכת החינוך, שהרי התקנות הן חוק מדינה המסדיר את מכלול ההתאמות וההנגשות שתלמידים והוריהם זכאים להן. כמו כן, תקנות אלו מספקות לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים את הכלים המשפטיים לפקח, לאכוף ולקדם את מתן השירותים המונגשים. מעתה אין הדברים נעשים כחסד או כמחווה של רצון טוב של שר, רשות מקומית או הנהלת מוסד חינוכי, אלא כזכות שהחוק מקנה.

התקנות מסדירות, בין השאר, את נושא הרישום למוסדות חינוך ואת התהליך הנדרש מהמוסד ומהרשות המקומית לצורך התאמתו לצורכי הילד ולהנגשתו לפני פתיחת שנת הלימודים. התקנות מתייחסות, בין היתר, להתאמת חומרי לימוד וספרי לימוד על פי פורמט מונגש, תאורה מתאימה, התאמה אקוסטית, הצללה של כיתה או חצר, סימון שבילים והסרת מכשולים, התקנת מקום אחסון עם שקע לציוד טכנולוגי וכדומה. כמו כן מפרטות התקנות את חובת מוסד הלימודים להנגיש את הטיולים ואת הפעילות הבית-ספרית, להכשיר ולהדריך את צוות המוסד, לספק ליווי והנגשה של שירותי הסעדה ועוד.

התקנות מתייחסות אף לצרכיהם של הורים עם מוגבלות וכל ההתאמות וההנגשות המפורטת תקפות גם לגביהם.

עם אישורן הסופי של התקנות נעלה אותן לאתר "אופק לילדינו" תחת הלשונית "זכויות" וכן נוציא הודעה באימייל לכל המשפחות.

בעת כתיבת שורות אלו, התבשרנו על קידום חוק חינוך מיוחד חדש ורפורמת "ועדות השמה" מטעם משרד החינוך. מהלך זה מעלה חששות כבדים בקרב ארגוני הורים וזכויות לגבי שילובם של ילדים עם מוגבלות במערכת החינוך "הרגילה". אנו לוקחים חלק במאמץ המשותף כדי להביא לכך שגם במסגרת החוק החדש יובטחו זכויותיהם של הילדים לחינוך מלא ושוויוני. עדכונים שוטפים ופרטים נמצאים בעמוד הפייסבוק שלנו.

מהפרט לכלל – פירוט ומחשבות על הנגשה פרטנית

מאת: עו"ד אביבית אהרונוף, ארגון "בזכות" (המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלות)

האם היה עולה בדעתכם ששירותי תחבורה ציבורית לשכונות או ליישובים קטנים היו ניתנים רק אם הייתה מוגשת בקשה מיוחדת שלפיה אכן יש צורך המצדיק מתן שירותים אלו, או שקו אוטובוס היה מונגש רק אם אדם עם עיוורון היה זקוק לשירותיו באופן קבוע?!

סביר להניח שהייתם עונים על שתי השאלות הללו בשלילה, ובצדק. לא יעלה על הדעת ששירותים כה בסיסיים, המאפשרים נגישות לכלל השירותים השונים בקהילה ולחברה בכלל, לא יינתנו באופן שווה לכולם. אלא שלמרות החובה לספק שירותים באופן שוויוני לכול, וכפועל יוצא, להנגיש את כלל השירותים הציבוריים (גם אם הם בבעלות פרטית) דווקא שירותי חינוך אינם כאלו.

בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח – 1998, נקבע כי מסגרות חינוך יונגשו באופן כללי בלבד – שירותי נכים ופיר מעלית (זאת, עד חודש מאי 2019), וככל שהורה או תלמיד עם מוגבלות יזדקק להנגשות בפועל – הוא יוכל להגיש בקשה, ולאחר בחינתה יונגשו עבורו המסגרת החינוכית וחומרי הלמידה בהתאם לצרכיו. הרקע לשוני בהסדר נובע מאופיים של הליכי החקיקה ומהצורך להגיע לעתים לפשרות כואבות כדי לקדם חוק.

ואכן, הסדר חוקי זה יצר עד היום לא מעט בעיות, וניתן למנות מקרים רבים שבהם תלמידים חיכו להנגשה של מעלית במשך שנים רבות, על מנת להצליח להתנייד באופן עצמאי בבית הספר לכל כיתות הלימוד, והנגשה זו הגיעה רק כאשר סיימו את שנות לימודיהם באותה מסגרת חינוכית. הדבר נכון  בנוגע למעלית וגם בנוגע להתאמות אחרות שתלמידים עם מוגבלויות  נזקקו להן על מנת לממש את זכותם – זכותו הבסיסית ביותר של כל תלמיד – ללמוד.

לאחרונה חתם שר החינוך על תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות פרטנית לתלמיד ולהורה), התשע"ח 2018, המסדירות, כשמן, את ההליך להגשת בקשה להנגשה פרטנית. לא מדובר אפוא בשינוי של ההסדר הכללי, ומסגרות החינוך עדיין יונגשו רק לפי בקשה, אולם לראשונה נקבע לוח זמנים ברור, סוגי ההתאמות והאבזור שניתן לבקש ועוד.

ההליך

אז מה קובעות התקנות בתמצית לגבי ההליך? כבר בעת הרישום למסגרת החינוכית יקבלו הורים מידע על זכותם להגיש בקשה להנגשה פרטנית. הבקשה תוגש בצירוף המסמכים הנדרשים (המופיעים כנספח לתקנות) לבעלות על מוסד החינוך (רשות החינוך המקומית או הגוף שקיבל רישיון להפעלת מוסד חינוכי) אשר יגבש את המלצותיו וינמק אותן (60 יום לעניין בקשות הדורשות היתר בנייה ו-30 יום לעניין בקשות אחרות) ויספק את התאמת הנגישות עד תחילת שנת הלימודים או לפי הצורך, תוך פרק זמן סביר. במקרה של מחלוקת, ניתן להגיש ערר לממונה מטעם משרד החינוך. במאמר מוסגר, כדאי לדעת שהבעלות יכולה לפנות למשרד החינוך ולבקש סיוע במימון – ומרגע שבקשתה מאושרת, עליה לעמוד בלוח זמנים ברור ולדווח לנציבות במקרה של עיכוב שאינו בשליטתה, אולם בכל מקרה, גם אם בקשתה נדחית, אין בכך כדי לפטור אותה מחובתה להנגיש. 

ההתאמות

ומה קובעות התקנות לגבי ההתאמות? ההתאמות הדרושות צריכות לאפשר לתלמיד להשתתף בפעילויות המתקיימות במסגרת החינוכית ומחוצה לה, ועליהן להיות תקינות כל העת (למעט לצורך ביצוע עבודת תחזוקה, ובלבד שהובטחה נגישות חלופית סבירה) ולשמש כהנגשה בלבד.

חיית שירות ועוד

מלבד הסדרת הפרוצדורה ותיחומה בלוח זמנים ברור (בתקווה שייאכף) דומה כי ביחס לתלמידים עם לקות ראייה, יש חידוש נוסף: לפי התקנות, חלה חובה לאפשר לתלמיד עם מוגבלות להסתייע בחיית שירות במסגרת החינוכית. אמנם מנהל המסגרת יכול להחליט כי למקומות מסוימים במוסד החינוך לא תותר כניסה של חיית שירות באופן קבוע או בהתקיים תנאים מסוימים, למשל, אם יש בכניסתה כדי להוות סכנה בריאותית או לפגוע בתנאי התברואה החיוניים, אולם המנהל יעשה זאת באישור המפקח ולאחר שזה התייעץ עם מורשה לנגישות השירות. במקרה שנאסרה כניסתה של חיית שירות, האחריות על המסגרת לספק לה מקום לשהייה בלבד, אך עליה לספק התאמה חלופית לתלמיד.

מלבד חיית שירות, בסוף התקנות ישנה רשימה של התאמות אפשריות  שיופיעו גם בטופס הבקשה עצמו. סימון מותאם, הצללות, חומרי הלימוד, התאמות טכנולוגיות וארון לאחסון, תוכנת ברייל, התקן נייד להשמעת קובצי קול, כל אלה הם רק חלק מההתאמות שכל אחד מההורים יוכל לבקש עבורו או עבור ילדו עם לקות הראייה, על מנת שאלו יסירו כל מחסום – ככל שקיים – המונע מהם ללמוד ככל תלמיד אחר בבית הספר.

לסיום

האם הסדרת הפרוצדורה בתקנות תיתן מענה לקשיים שתלמידים רבים חוו וחווים עד היום בעיתוי קבלת ההנגשה? האם מעתה תלמידים לא יחכו שנים למעלית, לכיתה אקוסטית או אפילו לטמ"ס או טאבלט? התשובה נעוצה, לדעתי, בנחישות המשרד לאכוף  את התקנות, ורק ימים יגידו האם נגישות פרטנית אכן מוכיחה את עצמה או שמא מן הראוי לתקן את החוק ולחייב גם את כלל הבעלויות להנגיש את כל מסגרות החינוך מבעוד מועד – טרם כניסתו של תלמיד או הורה עם מוגבלות למסגרת החינוכית.