הרחבת האופק – גיליון 52 – יוני 2021

בפתח הגיליון

משפחות יקרות,

הייתה זו ללא ספק שנה מאתגרת לכולנו: משבר הקורונה הביא להשלכות נרחבות על אורח החיים וההרגלים שלנו ושל ילדינו, וחייב ריחוק פיזי וחברתי; תקציב המדינה שלא עובר; כנסת שלא מתפקדת ובעלי תפקידים שמתחלפים באופן תכוף. כל אלו דרשו מאיתנו, כארגון היציג של הורים לילדים עם לקות ראייה ועיוורון, לבצע התאמות ושינויים בעשייה שלנו. בין היתר פעלנו יחד עם ארגוני הורים נוספים על מנת שילדים עם צרכים מיוחדים ימשיכו לקבל את שירותי החינוך המיוחדים שלהם הם זכאים. בנוסף, העברנו שאלוני צרכים וקיימנו שיחות איתכן, המשפחות, על מנת ללמוד מה נדרש לכן בתקופה מאתגרת זו, ולהתאים את הפעילות שלנו. ראינו בכך גם הזדמנות לפתח תוכניות ושירותים חדשים.
עיתון זה שאנו מפיצות לכן, המשפחות, הוא ערוץ תקשורת משמעותי בינינו. אנו שמחות להוציאו לאור, ומקוות
שתמצאו בו עניין, מידע משמעותי ותובנות שיסייעו לכן בימים אלו ובכלל.
אנו מייחלות ומאמינות שנוכל להיפגש פנים אל פנים בעתיד הלא רחוק.
אנו תמיד כאן אתכן ועבורכן המשפחות, ונשמח לשמוע
מכן בכל עת ובכל נושא.

קריאה מהנה!
גילה, יעל, דלית, טליה, דנה וניבי.

מה העניינים?

ימי קורונה, צוות אופק לילדינו מספר:

גילה, יו"ר העמותה
במהלך החודשים האחרונים, ניסיתי
למצוא את החיובי בתקופה ההזויה
שכולנו עוברים. שוב נוכחתי לדעת עד
כמה הצוות של "אופק לילדינו" מסור,
מגויס, אכפתי ופתוח לחשיבה אחרת.
בתחילת המשבר, לא האמנו שנצליח
לקיים את התוכניות השונות, אך
לשמחתנו אחרי הרבה דיונים, הצלחנו
לקיים אפילו את תוכנית העבודה בקיץ,
כמובן במתכונת שונה ומותאמת למצב.
הקשר ההדוק שלנו עם משפחות רבות
מחמם את הלב, ואני שמחה לציין
שהעמותה ממשיכה לפעול, למרות
האתגרים הכלכליים שהמצב יוצר.
יעל, מנהלת העמותה
כשנכנסנו לסגר הראשון, היה לנו ברור
שאולי יותר מבשגרה, עלינו להיות
מחוברים למשפחות ולצרכים העולים.
כולם התגייסו: הצוות, הפעילים, חברי
הוועד, השותפים והתומכים, ויחדיו
נערכנו לחדש את התוכניות ולתגבר את
מערך הוובינרים, ההדרכות והתמיכה
להורים. היה מחמם לב לשמוע
מההורים ומהילדים עד כמה זה היה
משמעותי עבורם וכי הקשר נתן נקודת
אור בימים קשים.
דלית, מנהלת תוכניות, עו"ס קהילתית
תקופת הקורונה ללא ספק מאתגרת
ומאלצת אותנו להיות יצירתיים יותר
בהתאמת הפעילויות שלנו. מצד אחד,
נאלצנו לבטל/לצמצם תוכניות, כמו
טיולי המשפחות והפנינג הקיץ. עם זאת,
ניצלנו את ההזדמנות לקיים הדרכות
ומפגשים מקוונים רבים שאפשרו לנו
להגיע לקהלים חדשים ומגוונים מכל
הארץ ובכל הגילאים. עשינו מאמצים
לחזק את הקשר עם המשפחות דווקא
בתקופה מאתגרת שכזו. כולי תקווה
שנוכל לחזור ולהיפגש בקרוב!

דנה, רכזת תוכניות, עו"ס
התקופה הנוכחית מתאפיינת באתגרים
רבים שאילצו את כולנו לצאת מהשגרה
הנוחה והמוכרת. משיחות רבות
שקיימתי אתכם, ההורים, הילדים ובני
הנוער, שמחתי לשמוע על תחושות של
הקלה ושמחה רבה על כך שהעמותה
עושה מאמצים רבים לשמר ולקיים
פעילות סדירה ככל הניתן, על מנת
להעניק לכם תחושת ביטחון ויציבות
באמצעות התוכניות שאתם נוטלים בהן
חלק.
טליה, מנהלת המשרד ומרכזת תחום
מדיה
ילדתי בתחילת הקורונה וחזרתי
לעבודה בתקופת הסגר השני. כל כך
התגעגעתי לעבודה המשרדית ב"אופק
לילדינו": לעצב לכם ידיעות לניוזלטרים,
לשדרג את אתר האינטרנט ואת עמוד
הפייסבוק שלנו, לרכז פניות ומצטרפים
חדשים ולענות לכם לטלפון. חזרתי
למשרד אחר, רוב הפעילויות השתנו,
אבל המרץ והרצון להמשיך בעשייה
שלנו, איתכן המשפחות, לא השתנה ואף
התחזק. מקווה שהתוכניות החדשות
ברוח תקופת הקורונה ומגבלותיה
נותנות לכן מענה מיטבי, ומחכה לחזור
לפגוש אתכן גם פנים אל פנים בקרוב!
גנית, מפעילת הקו הפתוח לתמיכה
והתייעצות ומנחת קבוצות, עו"ס
בתקופת הקורונה כבכל ימות השנה,
פעל הקו הפתוח לתמיכה והתייעצות
עבור ההורים. שמחתי לקבל פניות
מהורים אשר כבר שוחחו עמי בעבר
וראו בקו כתובת להתייעצות גם אל
מול אתגרי תקופת הקורונה. בנוסף,
מספר הפניות לקו מהורים חדשים
עלה והדגיש את הצורך לשתף, לפרוק
ולהתייעץ בתקופה כה מורכבת.
הלמידה מרחוק, השיבושים בשגרה,
הריחוק החברתי, השהות הממושכת
בבית בשילוב עם האתגרים הייחודיים
של ילדים עם לקות ראייה ועיוורון,
הפכו את התקופה הנוכחית למורכבת
ומאתגרת במיוחד עבור ההורים.
שמחתי על ההזדמנות לחשיבה
משותפת עם ההורים, שיתוף וקרבה
והתכווננות לילד ולצרכיו. הקורונה,
לצערי, עדיין איתנו ואשמח להיות כאן
עבורכם לתמוך ולייעץ בהתמודדויות
הוריות, רגשיות וחברתיות.

ימי קורונה, ילדי אופק לילדינו מספרים

והפעם, איילת רון מספרת
על תקופת הקורונה
שלום, איילת, ספרי לנו על עצמך.
שלום לכולם. אני איילת בת 14 , ממודיעין, לומדת בכיתה ט'
בבית ספר עירוני ה'. יש לי אח תאום. אני אוהבת ספורט,
אני משחקת בענף ספורט שנקרא כדורשער, רוכבת על
אופניים ועוד. יש לי ניסטגמוס, לקות ראייה הגורמת לריצוד
של העיניים, וגם אנירידיה, שזה מצב של חוסר התפתחות
של הקשתית, מחלה שגורמת גם להסתנוורות גדולה מאור
)פוטופוביה(.
מה הרגשת כשהתחיל הסגר הראשון?
הייתי נורא מבולבלת ודי לחוצה, כי לא ידעתי מה זה קורונה,
בידודים, סגרים, מה מותר לי ומה אסור לי. אי אפשר היה
לדעת מה יהיה. ללמוד דרך הזום היה מאוד מוזר ולקח
זמן להסתגל לזה, לפתוח את המחשב כל בוקר ולהתחבר
לזום במקום לקום בבוקר, ללבוש חולצת בית ספר ולצאת
ללימודים.
איך התנהלו הלימודים מרחוק עבורך?
למדתי בעיקר בזום. בתחילת השנה, הגענו לבית ספר ולמדנו
בשתי קפסולות, אבל די מהר זה חזר ללמידה מרחוק.
הלמידה דרך הזום מעט קשה לי, משום שאני יושבת כל יום
מול מסך והעיניים שלי מאוד מתאמצות. אני מסיימת כל יום
עם כאב ראש, זה לא קל. בבית הספר מודעים לזה ומנסים
לסייע. יש לי מורה מבית הספר שעוזרת לי בדברים לימודיים
שאני צריכה, ומורה פרטית למתמטיקה. שתיהן עוזרות לי
באופן פרטי, עם מבחנים, מטלות וכדומה.
אני, כמו כולם, עושה את כל המטלות והמשימות, לא מקבלת
שום הנחות. בתחילת השנה עשיתי הסברה, יחד עם המורה
תומכת הראייה, למורים שמלמדים אותי, למחנכת, לרכזת
השכבה. במפגש הסברתי מה אני רואה ומה אני לא רואה, מה
ההשלכות ביומיום ומה ההשלכות בלמידה מרחוק, התאמות
שיש לי וכל מה שחשוב שהם יידעו.
מה היו הדברים הכי מאתגרים עבורך בתקופה הזו?
המצב של אי ודאות והלמידה בזום היו נורא מאתגרים
ומבלבלים. במיוחד בתקופה האחרונה, כל הזמן יש מערכת
לימודים חדשה ושינויים. פעם לומדים עד 15:30 , פעם עד
.13:30
מה למדת על עצמך בתקופה הזו?
למדתי על עצמי שאני אופטימית מאוד וספונטנית מאוד!
פעם הייתי צריכה שכל לוח הזמנים יהיה לי מסודר מראש:
יום ראשון ככה ויום שני ככה. בעקבות הקורונה והאתגרים
שהיא הביאה איתה, הבנתי שאני יכולה ומצליחה להיות
גמישה הרבה יותר. אם מעבירים משהו מיום אחד לאחר,
אז הכול בסדר. לזרום עם המצב. בנוסף, תמיד ידעתי שאני
אופטימית, אבל לא ידעתי שאני אופטימית עד כדי כך.
התקופה לימדה אותי את זה.
ספרי על חוויה מיוחדת מהתקופה הזו:
ל"אופק לילדינו" יש תוכנית של עבודה בקיץ לנוער, שבה
אנחנו יכולים להכיר את עולם העבודה מקרוב כבר בגיל
צעיר. עוברים הכשרה, משלבים אותך במקום עבודה ומלווים
אותך בתהליך, גם בריאיון העבודה. נרשמתי בקיץ הזה, יחד
עם חבר טוב שלי, לתוכנית, כי רציתי ללמוד איך אני כנערה
עם לקות ראייה יכולה לגשת בעתיד לריאיון עבודה, לעבוד
במקום "רציני". האמת היא שבתקופת הקורונה פחות
ציפינו שימצאו לנו מקום עבודה ויקבלו אותנו. אבל החלטנו
להירשם בשביל להשתתף בימי ההכשרה וללמוד על עולם
העבודה, גם אם לא נעבוד בפועל השנה. ימי ההכשרה עזרו
לי להבין יותר על עולם העבודה, להתמקד ולכוון לדברים
שאולי אני אעשה כשאני אהיה גדולה. זה מאוד עזר לי. בסוף
אפילו עבדנו במשרד של "אופק לילדינו" בירושלים. זה היה
כיף, חוויה מדהימה לצאת מהבית ולנסוע לירושלים ולעבוד.
אפילו מילאנו כרטיס עובד וחתמנו עליו. זה הרגיש ממש
רציני!
מה הדבר הראשון שתעשי אחרי שהקורונה תסתיים?
אני אטוס, ללא ספק. אני מאוד רוצה לקחת חופשה מהזומים
האלו ומהתקופה הזו. בנוסף, הייתי רוצה ללכת ליום לימודים
רגיל, פשוט ללמוד ולפגוש את כל המורים שלא פגשתי הרבה
זמן. זה מאוד חסר לי.
מה התוכניות שלך להמשך הדרך?
אני רוצה להצליח בלימודים. חשוב לי להגיע למגמות שאני
רוצה בשנה הבאה – ספרות וגיאוגרפיה, חשוב לי מאוד
להשקיע ולהתקדם בלימודים וגם בספורט.

בזכות ולא בחסד

תיקון חוק החינוך המיוחד
דברים שחשוב לכל הורה לדעת

בשנת 2018 אישרה הכנסת את תיקון 11 לחוק החינוך
המיוחד )ראו גיליון 51 (. במסגרת החוק נקבעת זכאותו
של תלמיד עם מוגבלות לשירותי חינוך מיוחדים במסגרת
החינוכית, בהתאם לצרכיו ולתמיכות הנדרשות לו. החוק
נועד, בין היתר, לעגן את זכותו של הילד להשתתפות
שוויונית ופעילה בחברה, בכל תחומי החיים, וכן לתת
מענה הולם לצרכיו באופן שיאפשר לו לחיות את חייו
באוטונומיה מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי יכולותיו.
סיכמנו עבורכם ההורים את משמעויות תיקון החוק במה
שנוגע לילדכם. )שימו לב, זהו תמצות המידע ולניגשים
לוועדות, מומלץ לצפות בהדרכות שקיימנו וכן להתעדכן
ולעקוב אחרי העדכונים בניוזלטר, בפייסבוק, בקבוצות
הווטסאפ(.
ראשית, מה הם העקרונות המרכזיים בחוק?
עקרונות החוק מדגישים:
•החינוך המיוחד הוא שירות ולא מקום, שירות הניתן
לתלמיד בסוג המסגרת שבחרו הוא והוריו. לתלמיד
ולהורים שמורה הזכות לבחור את סוג המסגרת
החינוכית שילמד בה )לא בחירת המוסד החינוכי עצמו(.
בתהליך כולו יש חשיבות מכרעת להשתתפות ההורה
והתלמיד בקבלת ההחלטות.
•התלמיד זכאי לסל תמיכות אישי, הנקבע על פי רמת
התפקוד, אפיון המוגבלות, צורכי התלמיד, ותתאפשר
גמישות באופן פילוח התמיכות בסל האישי )פירוט
בהמשך(. הסל האישי עובר עם הילד בעת מעבר בין
מוסדות לימוד.
מהי ועדת זכאות ואפיון ומתי ניגשים אליה?
ראשית, ועדת הזכאות והאפיון קובעת את זכאות התלמיד
לשירותי חינוך מיוחדים במסגרת החינוכית, בהתאם לצרכיו
ולמוגבלויותיו. שנית, היא קובעת מהו אפיון המוגבלות
)לדוגמה, מוגבלות ראייה( ואת רמת התפקוד של התלמיד
בין 1 )תפקוד גבוה( ל 4- )תפקוד נמוך(. לבסוף, עבור
תלמיד שישתלב במסגרת של חינוך רגיל קובעת הוועדה את
היקף סל השירותים שיקבל. החלטת הוועדה הינה לשנת
הלימודים העוקבת והיא בתוקף לשלוש שנים. במידה וחל
שינוי בצורכי התלמיד או בתפקודו ו/או שההורים מעוניינים
בכך, ניתן לכנס ועדה גם במועד מוקדם יותר. קביעת זכאותו
של ילד לשירותי חינוך מיוחדים רלוונטית מרגע כניסתו של
הילד למערכת החינוך.
מה הרכב ועדת הזכאות והאפיון ומי המוזמנים לדיון?
הוועדה מונה שישה חברים. היו"ר הוא עובד משרד החינוך
מתחום החינוך המיוחד ואיתו ממונים נציג רשות החינוך
המקומית, מפקח כולל לחינוך המיוחד, מפקח כולל לחינוך
הרגיל, פסיכולוג חינוכי ונציג ארגון ההורים לילדים עם
מוגבלות. בנוסף, מוזמנים לוועדה הורי הילד )הילד יכול
להגיע על פי שיקול דעתם של ההורים(. ההורים רשאים
להזמין גורמים נוספים מטעמם. כמו כן, מוזמן איש צוות אחד
לפחות מהמוסד החינוכי שבו הילד לומד. עבור ילדים עם
מוגבלות ראייה, חובה לזמן מומחה בתחום הראייה מטעם
המתי"א, מרכז תמיכה ישובי אזורי )מורה תומכת ראייה או
מדריכה מחוזית(.
התהליך ולוח הזמנים
. אפנייה לוועדה – ראשית מתבצעת פנייה רשמית לוועדה
על-ידי אחד מהגורמים הבאים: הורי התלמיד, המוסד
החינוכי, רשות חינוך מקומית או ארגון ציבורי. לאחר
הגשת הבקשה, בצירוף המסמכים הנדרשים )כמפורט
בהמשך(, יקבלו ההורים זימון לדיון בוועדה שיתקיים
ככלל במקום מגוריו של התלמיד והוריו. הזימון והעברת
כלל המסמכים המוצגים בפני הוועדה להורים תיעשה
עד 14 יום לפני מועד כינוסה.
. בדיוני הוועדות – בדיון ייבחנו המסמכים שהוגשו על-ידי
הגורמים השונים ויתקיים דיון על תפקוד הילד ועל
צרכיו. ההורים זכאים להשתתף בישיבה ולהשמיע
את עמדתם. לאחר הצבעה תתקבל ההחלטה הסופית
בהשתתפות חברי הוועדה )ללא נוכחות הורים/
מוזמנים(, אך הוועדה יכולה לאפשר את נוכחות ההורים
גם בחלק זה של הדיון. בכל מקרה, ההחלטה תתועד
בפרוטוקול המלא והתיעוד אמור לשקף את הדברים
שעלו בדיון, כך שניתן יהיה להבין את אופן קבלת
ההחלטה. ההורים זכאים לקבל את הפרוטוקול ואת
החלטת הוועדה עד 14 יום אחרי הדיון או מהמועד שבו נמסרה להורים ההחלטה )המוקדם מביניהם(.
במקרה שילדים נמצאים בתהליך אבחון או ממתינים
לו, והוא לא הושלם עד 31 במרץ והומצא אישור לכך, יש
לקיים את הדיון במועד שנקבע ולקיים דיון המשך עם
הצגת המסמך הקביל עד 10 באוגוסט.
. גבחירת סוג המסגרת החינוכית – ההורים נדרשים
להודיע לוועדה תוך 14 ימים מקבלת ההחלטה
והפרוטוקול על בחירת המסגרת החינוכית: גן/בית ספר
לחינוך מיוחד או כיתת חינוך מיוחד במוסד חינוכי רגיל
או גן/כיתה רגיל/ה במוסד חינוכי רגיל. ההורים רשאים
לשנות את בחירת סוג המסגרת עד 25 ביוני.
. דהשגה – במקרה שההורים או הילד אינם שבעי רצון
מהתנהלות הוועדה, ההחלטה שהתקבלה וכדומה, הם
רשאים להגיש השגה לוועדת השגה בתוך 21 יום ממועד
קבלת החלטת הוועדה בכתב.
המסמכים המובאים בפני הוועדה:
. 1שאלון הפניה + שאלון רמת התפקוד
)ראמ"ה, במקרים הנדרשים( המוגש
על-ידי המוסד החינוכי בו לומד הילד.
. 2שאלון להורים ולתלמיד )רשות(.
. 3אבחון ממכון ראייה ירודה או רופא
עיניים.
. 4בדיקת שמיעה )בפעם הראשונה
בלבד(.
. 5טופס ויתור סודיות להעברת מסמכים
לוועדה.
. 6מסמכים נוספים לפי צורך.
קביעת זכאות ורמות תפקוד
משנקבעה זכאות הילד לשירותי חינוך מיוחדים, הוועדה
קובעת את אפיון מוגבלות הראייה וחומרתה על פי רמות
תפקוד: 1 גבוה, 2 בינוני-גבוה, 3 בינוני-נמוך, 4 נמוך, ומכאן
נגזר הסל האישי של הילד )בחינוך הרגיל(. בחוק נקבע
מינימום שעות לכל רמת תפקוד, אך הוועדות אמורות לבחון
את צורכי הילד ואת תפקודו ויש להן סמכות לקבוע היקף
שעות גדול יותר התואם את צרכיו.
בטופס ההחלטה שתקבלו יופיע היקף הסל האישי, במידה
ותבחרו בשילוב )לדוגמא: רמת תפקוד 4, 8.7 שעות
שבועיות(. מספר השעות המופיע בהחלטה הוא במונחים
של שעות הוראה. קיימת גמישות באופן חלוקת השעות, כך
שאת שעות ההוראה ניתן להמיר לשעות סייעת באופן הבא:
1 שעת הוראה = 4.3 שעות סייעת בגן, בי"ס יסודי, חטיבת
ביניים.
1 שעת הוראה = 5.4 שעות סייעת בחטיבה העליונה.
שימו לב: לסל האישי מתווספת 0.5 ש"ש להנחיית צוות ע"י
מומחי תחום ראייה במוסד החינוך.
ומה השלב הבא?
פילוח תמיכות בצוות רב-מקצועי
לאחר סיום התהליך בוועדה ושיבוץ הילד במוסד חינוכי,
עבור ילד הלומד בחינוך הרגיל, יתקיים דיון של צוות רב
מקצועי במסגרת החינוכית. הדיון יתקיים בהשתתפות
ההורים והילד והוא יעסוק בקביעת הרכב הסל האישי:
שעות סייעת, שעות תומכת ראייה, טיפולים פרה-רפואיים
)כגון ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת, טיפול באמנות
וכדומה( ועוד.
עם הצוות נמנים מנהל
בית-הספר, שהוא היו"ר
)בגני ילדים נציג המתי"א(,
מנהל הגן/מחנך הכיתה של
התלמיד, הפסיכולוג של
המוסד החינוכי, עובד ההוראה
מתחום החינוך המיוחד או
נציג המתי"א המומחה בתחום
מוגבלות הראייה. התלמיד
והוריו חברים בצוות הרב-
מקצועי ולהם קול אחד
בקבלת ההחלטה.
דוגמא לפילוח תמיכות: לדנה,
הלומדת בכיתה א', נקבעה
רמת תפקוד 4 עם סל אישי 8.7 . אופן חלוקה אפשרי: 3 שעות
תומכת ראייה, 1 שעת טיפול באמנות, 1 שעת שילוב )סה"כ:
5 שעות הוראה/טיפול(. נותרו לה: 3.7 שעות, שאותן החליט
הצוות הרב-מקצועי לייעד לשעות סייעת: 3.7 כפול 4.3 =
15.91 שעות סייעת.
בחינוך הרגיל, הדיון של הצוות הרב-מקצועי הוא הבסיס
לתח"י )תוכנית חינוכית יחידנית( שאמורה להיכתב עד
חודשיים מפתיחת שנת הלימודים )בחינוך המיוחד, תל"א –
תוכנית לימודים אישית(.
זקוקים לסיוע ולהכוונה בנושא הוועדות?
צרו עמנו קשר: 02-6599553 .

בג"ץ על יישום התיקון לחוק החינוך המיוחד
תיקון חוק החינוך המיוחד בשנת 2018 אמור היה להביא עימו בשורה לתלמידים עם מוגבלות ולהוריהם. בעת אישור החוק
קבעה הכנסת כי הוא ייושם בהדרגה: בשלב הראשון, במחוז צפון בשנת הלימודים תש"פ, ובשלב השני, בשנת הלימודים
תשפ"א, בכל הארץ. למרבה הצער, יישומו של החוק בשלב השני לא נעשה לאחר תהליך של למידה והפקת לקחים ממחוז
צפון, ומהשטח עלו תלונות מרובות של תלמידים והורים על התנהלות ועדות הזכאות והאפיון של משרד החינוך, ועל פגיעה
קשה בזכאות לשירותי חינוך מיוחדים ובהיקף התמיכות הניתנות לתלמידים. ב- 8/6/2020 הוגשה עתירה לבג"ץ נגד משרדי
החינוך והאוצר.
העתירה לבג"ץ הוגשה בעקבות שורה של הפרות של חוק החינוך המיוחד, הפרות שלדברי העותרים, נעשו במטרה לצמצם
את מספר הזכאים לשירותי חינוך מיוחדים, כמו גם את היקף התמיכות הניתנות לילדים, וזאת משיקולים תקציביים. העתירה
הוגשה על-ידי עו"ד אביבית ברקאי אהרונוף, אחראית תחום חינוך בארגון "בזכות" ועו"ד הרן רייכמן, מהקליניקה למשפט
ולמדיניות חינוך, אוניברסיטת חיפה, בשם תשעה ארגונים, ובהם "אופק לילדינו".
פסק הדין של בית המשפט הגבוה לצדק שפורסם ב 12/7/20- עיגן שינויים וקבע נורמות להתנהלות הוועדות ובהן: הקפדה על
עצמאותן של הוועדות לקביעת רמת התפקוד של הילד והיקף סל השירותים שהוא זכאי לקבל )מעבר להיקף השעות היוצא
בפלט המחשב, בהתבסס על שאלון ראמ"ה ומעבר למינימום הקבוע בחוק(, התחייבות של משרד החינוך להאריך המועד
להגשת השגה על החלטות הוועדות, התחייבות למסור שאלון התפקוד )ראמ"ה( להורים ולחברי הוועדה ולפרסם חוזר מנכ"ל
בנושא המסדיר בתקנות את התנהלות הוועדות. כמו, כן ניתן תוקף של פסק דין להתחייבות של משרד החינוך לפיה לא יהיו
מכסות והחלטות יתקבלו על פי העיקרון המנחה שלפיו כל ילד שנמצא זכאי לשירותי חינוך מיוחדים יקבל את המענה
המתאים לו.
הפניה לוועדה ועדכון ההורים
בדבר התהליך
המוסד בו לומד הילד מגיש
שאלון הפניה ושאלון רמת התפקוד
)ראמ״ה( במקרים הנדרשים
זימון הורים והעברת כל
המסמכים להורים על ידי יו״ר
הוועדה )עד 14 יום לפני הדיון(
דיון וקבלת
החלטה

בזכות ולא בחסד - זכויות של ילדים עם לקות ראייה או עיוורון והוריהם

ריכזנו לניגשים לוועדות מספר טיפים והמלצות:
•קראו בעיון את המסמכים המוגשים לוועדה. אם משהו
לא ברור או אם עמדתכם שונה )לדוגמה לגבי הערכת
התפקוד( – בקשו הבהרה והכינו את המידע הרלוונטי
שיתמוך בעמדתכם.
•חישבו לפני כינוס הוועדה מהם צורכי הילד ומהן
התמיכות שהוא זקוק להן, מה היקף השעות הנדרש
)סיוע, הוראה, טיפול(. הציגו את עמדתכם במעמד
הוועדה.
•רשמו לעצמכם מראש את הנקודות שתרצו להעלות
בדיון )בשעת לחץ עלולים לשכוח(.
•התייעצו עם נציג ארגון ההורים לפני הדיון )שם הרכז
מארגון ההורים אמור להופיע בטופס ההזמנה לוועדה(.
•התייחסו בדיון לתפקוד הילד עם התמיכות וללא
התמיכות שהוא מקבל כיום, וכן בסביבה מוכרת לעומת
בסביבה חדשה.
•אם במהלך הדיון משתמשים במושגים שאינם ברורים
לכם, בקשו הבהרות.
•אם הועלתה בדיון נקודה חשובה במיוחד, העשויה
להשפיע על קבלת ההחלטות, בקשו שתתועד בפרוטוקול.
•שימו לב: שעות ההוראה על-ידי תומכת הראייה הן חלק
מהסל האישי.
•זכרו: החוק קובע את מינימום השעות לכל רמת תפקוד,
לא את המקסימום. יש אפשרות לתת מעבר לשעות
המינימום, על פי צורכי הילד.
•לא בטוחים לגבי סוג המסגרת המתאימה לילדכם?
אינכם צריכים לקבל החלטה במעמד הוועדה. זכרו
שיש לכם שבועיים לשם כך, שבמהלכם תוכלו לחשוב,
להתייעץ ולקבל החלטה מושכלת וכן תוכלו לשנות את
בחירתכם עד 25 ביוני.
•דרשו לקבל את החלטת הוועדה ואת פרוטוקול הוועדה
בכתב.
•בקשו במעמד הדיון את פרטי הקשר של יו"ר הוועדה,
פרטי קשר להגשת השגה וכדומה.
•אם אינכם שבעי רצון מהחלטת הוועדה – שקלו להגיש
השגה.
הידעתם?
זכויות של ילדים עם לקות ראייה או
עיוורון ושל הוריהם
ימי היעדרות לצורך סיוע לאדם עם מוגבלות:
כהורים לילד/ה עם לקות ראייה, אתם רשאים להיעדר
מעבודתכם עד 18 ימים בשנה לצורך סיוע אישי
לילדכם, על חשבון ימי המחלה או ימי החופשה שלכם,
לפי בחירתכם )כל עוד עבדתם שנה לפחות באותו
מקום עבודה(. במהלך ימי ההיעדרות, אתם זכאים
לקבל דמי מחלה )או תשלום דמי חופשה( החל מהיום
הראשון להיעדרות. כמו כן, אתם זכאים להיעדר עד
52 שעות לצורך סיוע אישי, וזאת ללא ניכוי משכרכם
או ממכסת ימי המחלה/החופשה. זכאות זו היא ביחס
להיקף המשרה שלכם. במקרים מסוימים תהיו זכאים
להיעדר עד 18 ימים נוספים )סה"כ 36 ימי היעדרות(
ועד 52 שעות נוספות )סה"כ 104 שעות בשנה( ללא
ניכוי מהשכר.
סבסוד טלפון נייד:
יש לילדכם תעודת עיוור והוא בן 15
ומעלה? אתם זכאים לסבסוד של 50%
ועד 1,500 ש"ח עבור רכישת טלפון נייד.
הסבסוד הוא לאחר הרכישה.
לצורך מימוש הזכאות, עליכם להגיש
חשבונית מס, צילום תעודת עיוור וצילום תעודת זהות,
לרינה מהמרכז לעיוור: rina@ibcu.org.il
מעוניינים ללמוד על זכויות נוספות?
היכנסו לאתר שלנו:
/https://ofekl.org.il/information/rights
או צרו עמנו קשר.
העברת פרוטוקול הדיון והחלטת
הוועדה בכתב להורים )עד 14 יום
אחרי הדיון / מסירת ההחלטה(
בחירת המסגרת החינוכית על ידי
ההורים
ועדה בצוות רב מקצועי על פילוח
התמיכות )בחינוך הרגיל( וכתיבת
תח״י / תל״א

טעימה קטנה מהתוכניות והפעילויות שלנו בשנה האחרונה

ילדי "אופק לילדינו"
ומוריהם לומדים יחד
במסגרת תוכנית "מצוינות
באופק" של העמותה,
תוכנית שיעורי עזר לילדים
עם לקות ראייה ועיוורון.
המורים משתתפים בהכשרות
ומלווים על-ידי צוות העמותה
במהלך השנה

גם בתקופת הקורונה המשכנו לקיים סדנאות
הסברה על עיוורון ולקות ראייה – בזום ובאופן
פרונטלי. הסדנאות מועברות על-ידי צוות
"רואים אחרת", צוות ההסברה של העמותה.

במהלך השנה קיימנו עשרות
הדרכות ומפגשים מקוונים להורים,
ילדים, בני משפחה ואנשי מקצוע,
בנושאים מגוונים.

תוכנית ״עבודה
באופק״ – עבודה
בקיץ לנוער עם לקות
ראייה ועיוורון. בני
נוער מכל רחבי הארץ
משתתפים בימי
הכשרה ומשתלבים
במקומות עבודה
במהלך חופשת
הקיץ.

סבים וסבתות באופק

כאשר ילד/ה מאובחן עם לקות ראייה או עיוורון,

כל המשפחה נדרשת לבצע שינויים והתאמות

ולהתמודד עם אתגרים רגשיים, כלכליים, פיזיים

ועוד. אחד המעגלים המרכזיים ברשת החברתית

העוטפת את המשפחה, המשפיעים על טיב

התמודדותה עם אתגרים אלו, הוא המעגל של

הסבים והסבתות.

פעמים רבות, הסבים והסבתות מהווים אוזן קשבת עבור

ילדיהם בשלבי ההתמודדות השונים, מטפלים בנכד/ה עם

לקות הראייה, לוקחים אותו/ה לטיפולים ואוספים מהגנים.

יחד עם זאת, במרבית המקרים, אין הם מקבלים את הסיוע

התמיכתי והרגשי מצד אנשי המקצוע, חברים ומשפחה,

ולעיתים אף לא ניתן להם המידע לגבי מהות הלקות

והשלכותיה.

הסבים והסבתות עשויים להתמודד עם רגשות קשים, כגון

דאגה לעתיד של נכדם, כאב כפול על ילדם ועל נכדם, ועל

הקשיים הצפויים להם ולמשפחה כולה, תסכול מכך שאין

להם הכלים או הידע שיאפשר להם לסייע וכדומה. במצב

זה, האפשרות לפגוש סבים וסבתות נוספים כמותם, לשתף,

להתייעץ ולחלוק ידע אלה עם אלה, כל אלו יכולים להקל

ולסייע בהתמודדות.

המחשבה לקיים מפגשים לסבים ולסבתות עלתה מספר

פעמים במהלך שנות פעילות העמותה, מתוך צורך שעלה

מהשטח. השנה, החלטנו לקחת תחום זה בידיים, ובעזרתה

של אסתר גילי רייז, סטודנטית לעבודה סוציאלית קהילתית

מהאוניברסיטה העברית, שהשתלבה אצלנו בעמותה,

יצאנו לדרך: קיימנו שיחות אישיות עם הסבים והסבתות,

שמענו על הצרכים שלהם ושאלנו על אודות הציפיות שלהם

מהמפגשים.

בשל הקורונה, המפגש הראשון שתוכנן הפך למפגש זום,

ולמרות הריחוק הפיזי, היו בכך גם יתרונות רבים. בראש

ובראשונה, ההזדמנות לסבים ולסבתות מכל קצות הארץ

ובקשת רחבה של גילאים, לקחת בו חלק.

עד כה התקיימו ארבעה מפגשים. לצד אסתר גילי,

הסטודנטית שלנו, הנחו את המפגשים דלית וגנית מצוות

העמותה. המפגש הראשון הוקדש להיכרות שלנו עם

הסבים והסבתות וביניהם, לשיתוף בהתמודדויות ובצרכים.

אירחנו את זיו סבג, צעיר עם לבקנות ולקות ראייה, ואת סבו

וסבתו, בני וחנה, אשר שיתפו אותנו בסיפורם האישי ובקשר

המיוחד שנרקם ביניהם לאורך השנים. לסבים ולסבתות

ניתנה הזדמנות לשאול על סוגיות שונות המעסיקות אותם.

במפגש השני עסקנו בהתפתחות הרגשית של ילדים עם

לקות ראייה ועיוורון. דיברנו על המשמעות הייחודית של

הקשר עם סבא וסבתא בשלבי החיים השונים ועל תרומתו

של קשר זה להתפתחות הרגשית של הילד. שוחחנו על

ההיבטים הייחודיים בהתפתחות של ילדים עם לקות ראייה,

בהשוואה להתפתחותם של ילדים רואים. חשבנו יחד

כיצד אפשר יהיה לסייע ולקדם את הילד ומה יכולה להיות

תרומתם הייחודית של הסבים והסבתות לאתגרים שהילד

והמשפחה מתמודדים עמם. בסוף המפגש, הוצגו עצות

מעשיות/דגשים, ובהם למשל:

  • נסו ליצור פעילות משותפת עם הנכד )ועם נכדים

נוספים( – זו הזדמנות נהדרת לתרגל משחק, תקשורת

ומיומנויות חברתיות. זה יכול לעודד את הנכדים

האחרים לקבל את הילד עם הלקות, כי כאשר מכירים

יותר, חוששים פחות מהמפגש עם הלקות.

  • השתמשו במילות יחס, במקום להגיד "שם" או "זה"

לדוגמה: "הכדור שבתוך הקופסה", "הדלי שמעל

הארונית", "הבובה שמתחת לשולחן", "תן את המפתח

לאימא שיושבת ליד סבא על הכורסה" ועוד…

במפגש השלישי עברו הסבים והסבתות סדנת הסברה

חווייתית על לקות ראייה ועיוורון. את הסדנה הנחו גלית

אגמון ושרית פיש, שתי צעירות עם לקות ראייה ועיוורון

מצוות "רואים אחרת" של העמותה. במהלך הסדנה התייחסו

גלית ושרית לקשר שלהן עם הסבים והסבתות שלהן ושיתפו

בחוויות משלבי חיים שונים. גלית ושרית הציגו עזרים שונים

המסייעים להן בחיי היומיום, כגון קורא צבעים ופלאפון

עם תוכנת הקראה, וכן אפשרו לסבים ולסבתות להתנסות__

שירותים במעגל החיים - תוכניות חדשות!

המשתתפים במפגשים מספרים:

שאול משתף:

"ההזמנה למפגש הראשון של סבים וסבתות לנכדים לקויי

ראייה הפתיעה מאוד. לא חשבתי שיש דבר כזה בעולם. אבל

מיד הרגשתי שזה בדיוק מה שאני צריך, שזה קולע לצורך

חשוב מאוד שאולי לא ניתן למלא אותו בדרך אחרת.

עם זאת, באתי בלי הרבה ציפיות כי זה נראה היה לי אתגר

קשה מאוד לביצוע. המטרה של שיתוף שלנו בחוויות,

בהתנסויות, בידע ובניסיון של אחרים היא ממש במקום, אבל

לממש את זה נראה לגמרי לא פשוט.

המפגשים שהתקיימו מאז לא רק שלא הכזיבו, הם משרתים

היטב את המטרה. הם נבנו עם הרבה תבונה ותשומת-לב,

ומשלבים בין ידע מקצועי שמוגש תמיד בצורה שמאפשרת

הבנה מלאה, לבין מפגשים עם ילדים ובוגרים מקסימים

ומוכשרים, שמהם ניתן ללמוד כל-כך הרבה. המנחות של

המפגשים עושות זאת בדרך נכונה, מקצועית ורגישה.

הפתיחות והשיתוף של הסבים והסבתות עצמם גם הם

ראויים להערכה ובעלי חשיבות גדולה בפני עצמם.

המפגשים תורמים לי ומאפשרים לי להבין יותר טוב את

הנכדה האהובה שלי, ואת גודל המשימה שמוטלת על הוריה

שכל-כך יקרים לי. הם מאפשרים לי להיות יותר אפקטיבי

בלהיות לצדם. הבנתי כמה דברים על מה חשוב וגם על מה

לא חשוב. הם שיפרו את הרגשתי ומיתנו את החרדות שלי

לגבי העתיד".

אלעזרה משתפת:

"ברצוני להביע את הערכתי ותודתי ליוזמה להקים את

הסדנאות לסבים וסבתות של "אופק לילדינו". אני סבתא

לנכדי יואב בן ה 13- וחצי, נער עם לקות ראייה קשה, לומד

בכיתה רגילה )כיתה ח'+ סייעת 5 ימים בשבוע, ותומכת

ראייה פעם בשבוע(. זו הפעם הראשונה שבה נחשפתי לעוד

קבוצת אנשים יקרה, אנשים המתמודדים עם המצב הנתון

של נכדיהם. חשתי מעין תמיכה ועידוד משיתוף בסיפורים

האישיים ובדרך שבה מתנהלים החיים לצד הלקות המצויה.

בסדנה נחשפתי לעוד נקודות מבט לפעילויות עם נכדי.

קיבלנו מידע במספר תחומים שעשויים לעזור בהמשך. כפי

שנאמר, "ידע זה כוח", ועל כך תודה. יישר כוח! אלעזרה".

במצבים הממחישים לקות ראייה או עיוורון, כמו למשל

מזיגת מים בכיסוי עיניים.

במפגש הרביעי עסקנו בתחום המשחק. הסבים והסבתות

שיתפו בחוויות ממשחק עם נכדיהם. חשבנו יחד כיצד

אפשר לשחק עם הנכד/ה בצורה המותאמת לקשייו. הסבים

והסבתות קיבלו כלים וטכניקות להנגשת משחקים ולמדו

כיצד ליישם זאת על משחקים בבית. בסיום המפגש הם

קיבלו עצות מעשיות/דגשים בתחום המשחק, ובהם:

  • לשחק עם הילד בגובה שלו, ולא מעליו.
  • לרכוש או להכין משחקים מותאמים, אשר יאפשרו לילד

לשחק עם ילדים רואים בסביבתו. לעיתים המשחק

המותאם יכול למשוך ילדים אחרים שמגלים עניין

וסקרנות.

  • לסייע לילד להצטרף לילד אחר במשחקים חברתיים כמו

מחבואים, חפש את המטמון ועוד.

בנוסף התקיים מפגש בנושא עידוד עצמאות וכן התקיים

פאנל הורים ששיתפו בחווית ההורות של ילדֿ/ה עם לקות

ראייה או עיוורון.

לאור הצלחת המפגשים, ההיענות והתגובות החמות

שקיבלנו, אנו מתכננים להמשיך בסדרת המפגשים. עקבו

אחר הפרסומים.

נשמח לשמוע על צרכים שלכם וכן על תכנים נוספים

המעניינים אתכם לקראת המפגשים הבאים.

בימים אלו פתחנו קבוצת ווטסאפ לסבים ולסבתות, שבה

תוכלו לקבל מידע על המפגשים וכן לשתף ולהתייעץ.

להצטרפות, סמסו "סבים וסבתות" למספר:

.050-5270088

הדרכה למטפלים בתחום הרגשי

מעוניינים לפנות לטיפול רגשי, אך

חוששים שהמטפל לא יבין את האתגרים

הייחודיים שלכם כהורים לילד/ה עם

לקות ראייה/עיוורון?

עמותת "אופק לילדינו" יוצאת בתוכנית חדשה, שבמסגרתה

מטפלים בקהילה/בקופות החולים )פסיכולוגים/עובדים

סוציאליים( יוכלו לקבל הדרכה טלפונית, להתייעץ ולשמוע

על דגשים חשובים בעבודה מול משפחות שבהן ילד/ה עם

לקות ראייה/עיוורון.

ההדרכה ניתנת על-ידי רחלי דן, עובדת סוציאלית ) )MA

בעלת ניסיון של למעלה מ- 30 שנה בעבודה עם משפחות

שבהן ילד/ה עם לקות ראייה/עיוורון, בטיפול משפחתי ועוד.

* ההדרכה למטפל/תללא תשלום.

מה צריך לעשות?

. 1בדקו את אפשרויות הטיפול הרגשי באזור

מגוריכם.

. 2בקשו מהמטפל/ת לקבל הדרכה מקצועית בתחום

לקויות הראייה טרם תחילת הטיפול ו/או במהלך

הטיפול.

. 3צרו אתנו קשר בטל׳ 02-6599553

או במייל ofek@ofekl.org.il

ואנחנו נחבר בין המטפל/ת לרחלי דן.

הורים ומטפלים, מזמינות אתכם לפנות אלינו!

"קו האופק"

הקו הפתוח לתמיכה והתייעצות

ע"ש מרים הס ז"ל

בני מתמודד עם קשיים חברתיים בבית-הספר

ואני מתלבט כיצד לסייע לו".

בתי מסרבת להשתמש בעזרים שלה

ומתכחשת ללקות הראייה שלה".

אלו שתי דוגמאות מבין פניות רבות שהתקבלו בקו

הפתוח לתמיכה והתייעצות של אופק לילדינו.

אם גם אתם מתמודדים עם דילמות הקשורות

להורות לילד עם לקות ראייה/עיוורון או אם אתם

בני נוער עם לקות ראייה ומעוניינים לקבל הדרכה

או תמיכה – פנו אלינו!

את הקו הפתוח מפעילה גנית שקד, עובדת

סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית ובעצמה עם

לקות ראייה. השירות ללא עלות!

יש לפנות לטלפון של גנית שמספרו: 054-6574117 .

הרבה פעמים אנו חושבים שאין לנו צורך בתמיכה רגשית. אנו עסוקים בעשייה ונדמה לנו

שהכול בסדר. כשחשבתי שבני עם לקות הראייה זקוק לשיחות ולתמיכה, נאמר לי 'גברת, לא

רק בנך זקוק לכך, כי אם כל המשפחה!' הילד/ה הוא לא מכשיר שהתקלקל ונותנים אותו

לתיקון. יש צורך בשינוי ובהתאמה של כל המערך המשפחתי. אכן הלכנו כל המשפחה

ועם הזמן, ראינו את השינוי. הלוואי שיכולתי ללכת כל יום לשיחות מעין אלו."

קמי, אימא של ארז, צעיר עם לקות ראייה

מתחברים

תוכנית חונכות חדשה יוצאת לדרך!

אנחנו שמחים להשיק תוכנית חדשה,

"מתחברים", תוכנית שמטרתה לחבר בין ילדים

ובני נוער עם לקויות ראייה ועיוורון, לאפשר להם

להכיר ילדים נוספים מקבוצת השווים וליצור

קשר אישי משמעותי בגובה העיניים .

התוכנית מיועדת לתלמידי כיתות ג’–ח’ )חניכים(

ולתלמידי כיתות ט’–י”ב )חונכים(.

היוזמה קמה כתוצאה מצורך שעלה מהשטח, מצד ילדים

ובני נוער שביקשו להכיר, לשתף ולהתייעץ בסוגיות שונות

הנוגעות ללקות הראייה, לחלוק בקשיים ובהתמודדויות

שהם חווים עם אדם נוסף מקבוצת השווים ובכך, לסייע

אלה לאלה מתוך הניסיון אישי. כל ילד עם לקות ראייה

מפתח דרכים ואסטרטגיות משלו להתמודדות עם האתגרים

השונים.

קשר אישי יכול לתרום לחונך ולחניך גם יחד: לחונך ניתנת

הזדמנות לתרום ולחלוק מניסיונו האישי עם חניך צעיר ממנו

המתמודד עם אתגרים דומים, דבר שעשוי לתרום לתחושה

של סיפוק, העצמה ומשמעות רבה. החניך זוכה להיפגש

ולהכיר חונך עם לקות ראייה, מישהו שידבר איתו בגובה

העיניים, ושאיתו הוא יוכל להתייעץ, לשאול שאלות "קשות"

ובעיקר, ליהנות מחוויות משותפות.

מדברי אלאא, בוגרת העמותה וחברה בצוות החשיבה של

התוכנית: "מתוך הניסיון האישי שלי, הלקות יכולה להיות

מעצימה מתוך ההתמודדות עם הקושי, אך גם יכולה להביא

לאתגרים רבים, במיוחד אם מתמודדים איתה לבד. החונך

יכול לסייע לילד להתבונן על הלקות באופן שונה, שיכול

להעצים ולקדם אותו, וכאשר זה יקרה, אז מבחינתי, התוכנית

ענתה על המטרה שלשמה הוקמה".

במהלך השנה האחרונה התכנס צוות החשיבה של התוכנית,

שנמנים עמו בוגרי העמותה )צעירים עם לקות ראייה/

עיוורון(, ותכנן את מטרות התוכנית, את יעדיה ואת דרכי

הפעולה בשלבים השונים. על הריכוז, ביצוע החיבורים

בין החניך לחונך והליווי שלהם לאורך הדרך מופקדת

עובדת סוציאלית, בשיתוף עם צוות החשיבה של התוכנית.

ההתאמה נעשית בהתחשב באזור המגורים, בגיל, במגזר

ובתחומי עניין משותפים של החניך והחונך.

השנה, אנו מוציאים את התוכנית לפועל, כאשר המטרה

היא לשלב חניכים וחונכים מכל רחבי הארץ. החונכים

והחניכים יקיימו מפגשים אחת לשבוע-שבועיים. כל צמד

של חניך וחונך יקבל ליווי והדרכה מעובדת סוציאלית

ומצוות הפעילים, על מנת שיוכלו לקבל כלים בתחילת דרכם

המשותפת ובמהלכה, וכדי שיוכלו להפיק את המיטב מתוך

הקשר שנרקם. נוסף לכך, הליווי נועד לתת תמיכה ומענה

במצבי אתגר וקושי אפשריים העשויים לעלות על פני השטח.

כמו כן, מתוכננים ימי גיבוש וכיף במגוון מקומות בילוי.

מימין: אלאא סאלח וברוך

מתתוב, חברי הצוות המלווה

של תכנית מתחברים

משמאל: ברוך מתתוב ואורית

ברוך, חברי צוות החשיבה עם

דנה לוז׳נסקי, רכזת התכנית

מתחברים – יוצאים לדרך!

לחונכים המעוניינים בכך תינתן האפשרות להשתתף

בתוכנית במסגרת "מחויבות אישית" מטעם ביה"ס.

ילדים ובני נוער המעוניינים להשתתף בתוכנית,

מוזמנים ליצור קשר עם דנה לוז'נסקי – רכזת התוכנית

בטלפון 050-5272200 א__

להתגבר ולהתגבר - על כיבוש פסגות והגשמת חלומות

והפעם: ניצן צליק צעירה עם לקות ראייה

ניצן, ספרי לנו על עצמך

אני בת 29 וגרה בירושלים. הלקות שלי היא קוצר ראייה

גבוה, ומתבטאת בכך שאני רואה מטושטש מאוד ורק כשאני

מתקרבת מאוד )בערך מטר( אני מצליחה לראות ברור.

למשל, את מספר האוטובוס אני יכולה לראות רק כשהוא

שני מטרים ממני, וכדי לקרוא תפריט במסעדה אני צריכה

להתאמץ מאוד ולקרב אותו לעיניים.

במה את עוסקת כיום?

כיום, אני לומדת משחק ב"תיאטרון פסיק" הירושלמי,

שרה וגם עובדת כעצמאית: אני משווקת את ספר השירה

החדש שלי "לא רואים עלי" שבו אני חושפת את התחושות

והחוויות שאני עוברת בתור לקוית ראייה שחיה בעולם של

אנשים רואים. בנוסף אני גם מרצה על סיפור חיי בפני בתי

ספר, מוסדות ועמותות.

ספרי לנו על הדרך שעברת עד היום

הדרך שעברתי עד היום הייתה ארוכה ורצופה באתגרים

ובהצלחות. למדתי בבית ספר רגיל והייתי תלמידה טובה

מאוד, אך גם מאוד בודדה. לא היו לי הרבה חברים, ואם כבר

היו – אלה היו "חברים בכאילו" – אנשים שלקחו אותי כמעין

"פרויקט חברתי" – כמישהי שצריך להיות נחמדים אליה רק

בגלל המוגבלות. הם ראו רק את המוגבלות שלי, ולא אותי.

להתנהגות הזו היו השלכות קשות מאוד: היא גרמה לי במשך

שנים להיאבק על קשרים חברתיים; ללחוץ על אנשים להיות

איתי בקשר, דבר שרק גרם את ההפך והרחיק ממני אנשים.

לקח לי המון זמן להבין שזו שיטה לא טובה למציאת

חברים ושאם אנשים באמת רוצים להיות איתי בקשר בגלל

מי שאני ולא בגלל מה שאני, הם ימצאו את הדרך. למדתי

גם לזהות בתוך שניות מתי מי שמדבר איתי באמת רוצה

להיות איתי בקשר או סתם נחמד אליי בגלל המוגבלות.

סיימתי את בית הספר עם תעודת בגרות מלאה ולאחר מכן

עשיתי שירות לאומי עם קשישים במשך שנתיים במסגרת

מכינת "כנפיים" של עמותת "כיוונים". השירות היה מאוד

משמעותי בשבילי, העצים את הביטחון העצמי שלי ואפשר

לי לגלות שיש בי יכולות הנהגה לא מנוצלות. חוץ מזה,

במכינה הכרתי את החברה הטובה הראשונה שלי, מישהי

שראתה אותי ולא את המוגבלות. אנו חברות טובות עד היום,

אחת עשרה שנים.

אחרי השירות חזרתי לבית הוריי והתחלתי ללמוד תואר

ראשון בספרות ובתיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים.

גם באקדמיה, היו לי קשיים רבים. גם פיזיים – למשל לחפש

את כיתות הלימוד, לקרוא המון חומרים או לסחוב כל יום

מחשב של 17 אינץ' וגם חברתיים. רוב המרצים התייחסו אליי

בצורה טובה ונתנו לי את ההתאמות שהייתי צריכה, אך היו

גם מרצים שהתייחסו אליי בצורה נוראית. הייתה מרצה אחת

שאחרי שאמרתי לה שאני לא רואה טוב אמרה שהיה לה

תלמיד עיוור ושהוא לא צלח את הקורס. למרות כל הקשיים,

בזכות הלימודים המעניינים וההשקעה הרבה, סיימתי את

התואר עם ממוצע של 87 , מה שאפשר לי לעשות גם תואר

שני מחקרי בספרות.

התואר השני היה מאוד מעניין, ובו, חוץ מהלימודים, הייתי

רכזת של תא סמ"ן סטודנטים מנהיגים נגישות ושילוב

באוניברסיטה העברית. סמ"ן מפעיל קבוצות של סטודנטים

עם וללא מוגבלות בקמפוסים ברחבי הארץ, שמטרתן

להעלות מודעות למצבם של סטודנטים עם מוגבלות ולדאוג

לענייני נגישות בקמפוסים. במהלך השנה קיימנו אירועים

שונים, כדוגמת אירוע לכבוד שבוע התעסוקה שבו הבאנו

מרצים עם מוגבלות שסיפרו על הדרך שלהם במציאת

עבודה.

בנוסף, עבדנו גם מול מרצים והוצאנו חוברת שמסבירה

על מוגבלויות שונות, על ההתאמות המגיעות לסטודנטים

עם מוגבלות ועוד. עוד דבר שעשינו הוא פרויקט נגישות

בספריות הר הצופים. סטודנטים עם עיוורון ולקות ראייה

מתקשים לאתר ספרים בספרייה מכיוון שהמספרים עליהם

קטנים מאוד. במסגרת הפרויקט, סטודנטים אלו יכלו לשלוח

לספרייה מייל עם הספרים שהם צריכים ובתוך 24 שעות

הספרים האלו חיכו להם בדלפק ההשאלה.

העבודה כרכזת התא נתנה לי המון: העלתה לי את הביטחון

העצמי והוציאה לידי ביטוי את יכולות המנהיגות שלי. עברתי

שם תהליך מדהים: מהרכזת שחוששת לארגן מפגשי גרעין, לרכזת שהדליקה משואה בטקס הפתיחה של פסטיבל צמי"ד
2018 בירושלים, במעמד ראש העיר!
לקראת סיום התואר השני, התחלתי לחפש עבודה ומצאתי
תוכנית מנטורינג של משרד המשפטים המסייעת לאנשים עם
מוגבלות למצוא עבודה. במהלך התוכנית, נפגשתי עם מנטור
מנוסה ממשרד המשפטים שנתן לי טיפים איך לחפש עבודה,
מה להגיד בריאיון עבודה ועוד. בעזרת הטיפים שלו מצאתי
עבודה ב"רשות הטבע והגנים" בירושלים, במחלקת פניות
הציבור. העבודה הייתה מעניינת אך נתקלתי בהמון קשיים,
בין היתר בשל תקלות חוזרות בתוכנת ההגדלה. בסופו של
דבר, עד שמצאו פתרון קבוע, כבר עזבתי את העבודה במרץ
שנה שעברה.
מה המקום של הורייך בדרך שעברת, בבחירות שלך
לאורך הדרך?
ההורים שלי מאוד תמכו בי לאורך הדרך, ובעיקר, לימדו
אותי להיות עצמאית; מכיתה ד' כבר הכנתי ארוחות בוקר

לבד; בחטיבת הביניים נסעתי באוטובוס לבית הספר.

הם לימדו אותי כל מה שצריך כדי להפוך לעצמאית, כך

שכשיצאתי מהבית לחיים עצמאיים בגיל 24 ידעתי כבר

לעשות את כל מה שצריך.

מה זה "אופק לילדינו" בשבילך?

"אופק לילדינו" בשבילי הוא סוג של בית לילדים עם מוגבלות

ראייה ומקום תומך להורים לילדים עם מוגבלות ראייה. אני

זוכרת שהייתי מגיעה לפעילויות שלהם. זה היה מאוד כיף.

אני זוכרת גם את מחנה השלום שהיה גם מאוד כיף. בחורה

אחת משם, סתיו, היא חברה טובה שלי משם ועד היום.

מה הניע אותך לפרסם את ספר השירה?

רציתי מאוד להביא את האמנות שלי לעולם ובנוסף לגרום

לאנשים אחרים, בעיקר לאנשים "רגילים", להבין באמת את

העולם שלי ואת החוויה שאני עוברת כלקוית ראייה. וכך

אולי, סוף סוף, לגרום לאותם אנשים להתייחס בצורה ראויה

לאנשים עם מוגבלות – להתייחס אליהם כבני אדם ולא

כגיבוריעל או כאנשים מסכנים.

מהי הפסגה הבאה שאת מתכננת לכבוש?

שתי פסגות: להוציא עוד ספר )או שירה או פרוזה, עדיין

לא החלטתי( ושנית – להקים תיאטרון מקצועי שבו ישחקו

אנשים עם ובלי מוגבלות.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

בעוד חמש שנים אהיה בזוגיות טובה, עם עבודה קבועה ועם

עוד ספר אחד או שניים ביד.

יש לך מסר לקוראי העיתון שלנו?

תאהבו את עצמכם, תעשו את מה שאתם אוהבים ותהיו עם

מי שאתם אוהבים. כל שאר הדברים יגיעו מעצמם.

גאוה/ניצן צליק
יש לי לקות ראייה
אני מתאמצת יותר בכל פעולה
יש בי יותר הערכה
וקל לי יותר לחוש גאווה
על פעולות רבות שאני עושה.
אדם ממוצע
מתגאה במעשים גדולים
בהישגים מיוחדים משמעותיים
בהצטיינות יתרה בלמידה
בקבלת קידום בעבודה
ביצירת חתונה מפוארת
במעגל חברים לתפארת
בפתיחת העסק שתמיד רצה
בלידת ילד ראשון במשפחה.
אבל אני מתגאה בדברים הקטנים
שנוכח הלקות השגתם דרשה מאמצים –
בעובדה שמצאתי יעד חדש ללא עזרה
שהצלחתי לסיים את לימודיי באקדמיה
שמצאתי עבודה לאחר המון סירובים
שהיו לי כבר כמה מערכות יחסים
שיש לי כמה חברי אמת טובים
שאני גרה לבד ולא עם ההורים
ועוד פעולות קטנות וגדולות
שאני גאה בעצמי שהצלחתי לעשות.
זהו היתרון הבולט שיש במוגבלות –
גאווה והערכה עצמית באות בקלות

לרכישת ספר השירה
"לא רואים עליי" מוזמנים
ליצור קשר עם ניצן:
054-2045464

להתבגר ולהתגבר

צעירי ”אופק לילדינו“ נא להתפקד!

רוני אוחיון דדון, בת 20 מבאר שבע, מספרת על השירות הלאומי שלה.

תוכלי לספר לנו איפה עשית שירות לאומי?

עשיתי שירות לאומי בעמותת "אתגרים" במשך שנתיים, עמותה שמקדמת שילוב של אנשים עם צרכים מיוחדים בספורט אתגרי, והייתי אחראית על הפעילויות על החבלים האתגריים. גרתי בדירת שירות וזה היה מאוד כיף, היינו 9 בנות. הכרתי המון אנשים!

מדוע החלטת ללכת למסלול בו בחרת?

ההורים שלי תמיד רצו שאלך לצבא וגם אני רציתי בשלב מסוים, אבל החלטתי שהמסגרת הצבאית לא מתאימה לי. מכיוון שאני גם שחקנית בנבחרת הפראלימפית בכדור-שער, שבה משתתפים צעירים עם לקות ראייה ועיוורון, החלטתי להיות ספורטאית פעילה והשירות הלאומי התאים לי לתוכניות.

תארי לנו בקצרה את המסלול שעברת עד השירות הלאומי.

סיימתי לימודים וישר התחלתי את השירות הלאומי, התלבטתי מאוד לאיפה להיכנס. בכיתה י"א קיבלתי פטור מהצבא וכששמעתי על עמותת "אתגרים" החלטתי ששם אני רוצה לשרת. פניתי לעמותת "שלומית" שמלווה צעירים עם לקות ראייה לשירות לאומי. עברתי ריאיון מול הרכזת ב"אתגרים", מאוד התרגשתי לקראת הריאיון. בנוסף היה יום עיון שבו התבקשתי להעביר הדרכה. לאחר מעבר השלבים האלו קיבלתי הודעה שהתקבלתי!

האם ובאיזה שלב שוחחת עם חברייך לשירות לאומי על לקות הראייה שלך?

יש לי כמה מחלות בעיניים, אני לא רואה בעין אחת ובעין השנייה רואה ממרחק של 30 ס"מ, יש לי לבקנות עינית וניסטגמוס. דיברתי הרבה פעמים עם החבר'ה בשירות על הלקות, הייתה לי חברה אחת שאותה הייתי משתפת לעיתים קרובות על לקות הראייה שלי ועל ההתמודדות שלי איתה. כולם קיבלו את זה יפה ורוב הקבוצות שהדרכתי קיבלו ממני הסבר ראשוני לאיך להתנהל איתי. כשהעברתי הדרכה וניגשתי עם ביטחון לפעולות השונות זה תמיד עבר בהצלחה ובקלות.

מה הדבר הכי מאתגר שעשית בשירות שלך?

וואו, אני חושבת שהדבר הכי מאתגר היה להדריך פעילות אופניים כלקוית ראייה. אני הייתי צריכה לרכוב על אופני הטנדם, יחד עם מדריך נוסף ולהיות גם המאספת. מאתגר מאוד!

מה היו הציפיות והחששות שלך וכיצד התגברת עליהם?

לפני שנכנסתי לשירות הלאומי הציפיות שלי היו לעשות משהו בעל משמעות ותרומה לחברה. היה לי חשש שהמסגרת של השירות הלאומי לא תתאים לי, שלא אמצא את עצמי בתוכה ושלא אתרום מספיק לחברה, אבל בסופו של דבר נתתי לחששות האלו את הזמן שלהן להתפוגג, תוך הסתכלות עצמית על ההתקדמות שלי ועל הדרך שאני עושה.

איך ההורים שלך הגיבו להחלטה שלך לשרת?

בהתחלה הם לקחו את זה קשה והיו להם הרבה מאוד חששות, אבל בסופו של דבר הם קיבלו את זה בשמחה והבנה, תמכו בי והם גאים בי מאוד!

מהי הפסגה הבאה שאת מתכננת לכבוש?

בקיץ הקרוב אתם תראו אותי באולימפיאדת טוקיו במשחקים הפאראלימפיים! אני שחקנית נבחרת ישראל במשחק הכדור-שער (ענף ספורט בו משתתפים אנשים עם לקות ראייה ועיוורון). באולימפיאדה הקודמת הגענו עד לרבע הגמר.

יש לך מסר לקוראי העיתון שלנו?

אם אתם מציגים את עצמכם בביטחון ושלמים עם הלקות שלכם כולם סביבכם יהיו שלמים איתה גם!

מתן רוקח, בן 22 , מעזר, מספר על לימודיו האקדמאיים באוניברסיטה העברית

מתן, ספר לנו על עצמך.

אני מתן, לומד באוניברסיטה העברית שבהר הצופים מדעי המדינה והיסטוריה של עם ישראל. במקור מישוב עזר שבדרום, כיום אני גר במעונות כפר הסטודנטים ליד האוניברסיטה. רציתי לגור מחוץ לבית כדי לפתח את העצמאות שלי וגם כדי להיות קרוב לאוניברסיטה, הכרתי גם את ירושלים מהשירות הלאומי שעשיתי בה, שירתי שנה במשרד הביטחון ושנה במשרד המשפטים. אני עצמאי, זה משהו שמאוד חשוב לי ועושה לי טוב.

ספר לנו בקצרה על הדרך שעברת מהילדות ועד היום.

הייתי בגן רגיל שנקרא "מפרשית" באשדוד שבו היו גם ילדים עם לקות ראייה ועיוורון. לאחר מכן השתלבתי בבית הספר עם ילדים רואים וכך גם בחטיבה ובתיכון. עשיתי שירות לאומי בירושלים ואז החלטתי שאני רוצה תואר אקדמאי, במציאות של היום קשה להתקדם בלי זה. אני רוצה קודם כל שיהיה לי תואר ואחר כך אראה מה אעשה איתו, הוא בטוח יעזור לי. בתקופת התיכון מאוד אהבתי שיעורי אזרחות וזו אחת הסיבות שאני לומד היום מדעי המדינה, זה תחום שאני מאוד אוהב ואני נהנה מאוד בלימודים!

איך אתה מתנהל בשיעורים?

לביטוח לאומי יש תוכנית שיקום שבמסגרתה מביאים ציוד ללקויי ראייה ועם הציוד הזה אני מסתדר: אני מקליד על לפטופ ויש לי טמ"ס. באוניברסיטה העברית יש גם מרכז למידה לעיוור שמסייע לסטודנטים עם לקות ראייה ויש שעות הקראה ושיעורי עזר.

האם ובאיזה שלב שוחחת עם חבריך ללימודים על לקות הראייה שלך?

בגלל שאני עם לבקנות שמים לב ללקות הראייה שלי, אי אפשר להסתיר את זה ואני לא חושב שיש מה להסתיר. ביסודי ובתיכון היה לי קשה יותר, אבל באוניברסיטה כולם בוגרים, מבינים ומקבלים. לפעמים מתנהגים קצת בצורה 'אובר' נחמדה, לפעמים אני מרגיש שמסתכלים עליי כאדם שונה, אבל לרוב מתייחסים אלי ככל אדם.

איך ההורים שלך הגיבו להחלטה שלך לעבור לירושלים וללמוד באוניברסיטה?

הם שמחו מההחלטה שלי ותמכו בי מהרגע הראשון.

מה הן הציפיות שלך להמשך הדרך?

הציפיות שלי הן שאמשיך בחיים עצמאיים ובעצם אצליח בלימודים ואמשיך להסתדר בכוחות עצמי.

יש לך מסר לקוראי העיתון שלנו?

לקות הראייה היא דבר שמתמודדים איתו אבל היא לא מונעת ממך להצליח בחיים האקדמאיים ובכלל, אפשר להתגבר עליה עם קצת עזרה והמון נחישות! המגבלה היא לא מכשול.

כנס מידע והכוונה לתיכוניסטים ב-2020.2.25 נערוך כנס מידע והכוונה לתיכוניסטים, לצעירים ולהוריהם. מטרת הכנס היא לחשוף את המשתתפים לכלל האפשרויות העומדות לרשותם עם סיום הלימודים בתחומי השירות הצבאי או הלאומי, הכוונה לתעסוקה, תוכניות שיקום של הביטוח הלאומי, פסיכומטרי, דירות הכשרה, מכינות קדם-צבאיות ועוד. להרשמה: dana@ofekl.org.il או 050-5272200

הרשמה לניוזלטר של "אופק לילדינו"– לא מקבלים מאיתנו הודעות על תוכניות, שירותים, זכויות ועוד? ודאו שכתובת האימייל שלכם במשרדנו עדכנית ותקינה. אם אינכם מקבלים הודעות, צרו איתנו קשר: 6599553-02 ,il.org.ofekl@ofek.

במשפחה שלנו

הכירו את משפחת שטרן

ההורים: שמחה ושרי

הילדים: יוסי, בן 17 , לומד בישיבת "נהורא" מבוא חורון;

תמר בת 15 , לומדת בתיכון בת"א; הדס ויעלי התאומות

לקויות הראייה, בנות 12 . הדס לומדת בעל"ה ב"ב, יעלי

בבית ספר באלעד; נעמי

הקטנה בת ה 5- .

הבית שלנו: אנחנו

מתגוררים בעיר אלעד

במרכז הארץ. מנהלים

בית חרדי, חם ואוהב,

עם תמיכה משפחתית

נרחבת. מבלים המון

עם בני הדודים בכל

הגילאים ונהנים לארח

את מי שרק מעוניין

בביתנו!

עיסוקים: אבא שמחה

עובד בבנק ירושלים

)מנהל מרכז חיתום(;

אימא שרי מורה לאנגלית לשעבר, כעת עצמאית, כותבת

ספרי לימוד באנגלית.

תחביבים: כמשפחה, אנחנו אוהבים לארח חברים ומשפחה

ולעשות "על האש" בחצר הנחמדת שלנו. הבנות יכולות

שעות לשחק יחד בבובות ופליימוביל, ולהיות יחד.

על השולחן: אצלנו לא אכלנים גדולים. אני מכינה מאכלי

שבת סטנדרטיים אך מלאי טעם )הונגרי בעיקר!(. בתי

הגדולה נהנית להכין קינוחים טעימים מדי פעם.

דברים שאנחנו אוהבים לעשות יחד: לשבת בחצר,

חלק על נדנדת העץ, חלק על הדשא, ולפטפט יחדיו. לנסוע

מדי שנה לכנרת ולבלות באזור טבריה והסביבה, אך בעיקר

אוהבים את השגרה ומחכים שכולם יחזרו למסגרות הלימוד.

יעלי והדס: תאומות מתוקות שנולדו מוקדם מדי. הדס

אינה מתפקדת, אך היא ילדה חייכנית ושמחה, רגועה

ומתוקה. יעלי ילדה פעילה, לומדת בכיתה רגילה עם סייעת

צמודה )למדה עד כיתה א' במסגרות שיקומיות(. יעלי

מתקדמת נפלא אם כי עדיין זקוקה לטיפולים כאלו ואחרים.

ילדה שמחה ואהובה.

לקות הראייה של יעלי

והדס: יעלי והדס נולדו

בשבוע ה 29- של היריון

במצוקה, נותחו מספר

פעמים בעקבות דימום

מוחי ולצורך החדרת

שאנטים למוח. הדס עם

עיוורון קורטיקלי ושיתוק

מוחין. היא אינה רואה

אך לא מבינה זאת עקב

מוגבלות שכלית. יעלי

התעוורה בגיל 3 לאחר

בצקת בראש בעקבות

שאנט תקול. לאחר

טיפולים בתא לחץ, חזרה לה הראייה באופן חלקי. כיום אין

לה ראייה בעין אחת והשנייה מתפקדת תפקוד בסיסי.

אתגרים: כל שנה והאתגרים שלה. בתחילת הדרך הבנות

היו זקוקות להמון טיפולים שונים. למדנו להכיר את הצרכים

שלהן. הדס הייתה תינוקת קשה במיוחד אך ככל שעבר הזמן

נהייתה רגועה ושלווה. יעלי תמיד עבדה קשה ובמרץ, ובאמת

ראו את ההתקדמות בכל שלב.

"אופק לילדינו" בשבילנו: הכרתי את העמותה לראשונה

לפני כמה שנים כשחברה שאלה אם ארצה להצטרף אליה

להרצאות. נהניתי לפגוש הורים ב"אותה הסירה", לשוחח

וללמוד דברים שלא ידענו. אני מתעדכנת כל פעם דרך

הניוזלטר והעיתון מה חדש בתחום, במה אפשר להיעזר

בעמותה, אילו אמצעים טכנולוגיים עומדים לרשותנו וכו'._

בשנה האחרונה יעלי זכתה לקבל מורה פרטית נפלאה דרך

העמותה והיא מחכה לשיעורים איתה בכל שבוע מחדש! הן

מתרגלות יחד הקלדה עיוורת בכל מיני דרכים יצירתיות. היא

מקבלת עזרה בשיעורי הבית ולמידה למבחנים, ובכל תחום

נוסף שיעלי בוחרת לעסוק בו.

האושר שלנו: שכולם בריאים ויש שגרה מבורכת ללא

ניתוחים והפתעות )כי בהחלט היו לנו מספיק!( יעלי דווקא

נהנית בתקופת הקורונה מהלמידה מרחוק, זה מאפשר לה

לעבוד בקצב שלה )למידה אצל החרדים נעשית בעיקר דרך

שיעורים מוקלטים במייל או בטלפון( עם הסייעת שמגיעה

הביתה.

בעוד 10 שנים: בעזרת ה', בעוד כעשור נשמח ביותר לארח

את ילדינו הנשואים! ולראות את כולם שמחים ומאושרים.

חלומות: החלום שלנו הוא שיעלי תלמד להיות עצמאית

יותר ותדע להסתדר במרחב ושהדס תמיד תישאר שמחה

וחייכנית, שכל הילדים יהיו בריאים ומאושרים.

מסר להורים אחרים: "אני מאמין בניסים"- שיר שבחרנו

לקליפ בת מצווה,

שמדבר אלינו במיוחד.

הקב"ה תמיד שם ודואג

לכולם גם בתקופות

הכי קשות. הייתה

תקופה שיעלי הייתה

עיוורת לגמרי וחשבנו

שיש לנו 2 ילדות

עיוורות לחלוטין. לא ידענו איך לעכל את זה, ו"פתאום"

הציעו לנו טיפול שהחזיר לה את הראייה, ממש כמה ימים

לפני חג האורות, חנוכה. למדנו כמשפחה תמיד להסתכל

על חצי הכוס המלאה, והמסר שלנו גם אליכם, ההורים, הוא

תמיד לחפש את מה שטוב בכל מצב.

ברכות והודעות

תודה מיוחדת

לגברת ג'ון ליף ) )June Leaf

על מתנה ל"אופק לילדינו" בשם בעלה המנוח,

הצלם הידוע רוברט פרנק ) ,)Robert Frank

להנצחת אימו רוזי צוקר פרנק ז"ל

.)Rosy Zucker Frank(

אופק לילדינו גם בווטסאפ!

רוצים לקבל הודעות ועדכונים באופן שוטף?

רוצים לשתף ולהתייעץ עם הורים אחרים

בסוגיות שונות?

הצטרפו לקבוצות הווטסאפ הייחודיות של העמותה:

"אופק לילדינו קטנטנים"

מיועדת להורים לילדים בגילי 10-0

"מתבגרים עם אופק לילדינו"

מיועדת להורים לילדים בגילי 18-10

סמסו "קטנטנים" או "מתבגרים" למספר 050-5270088

ונצרף אתכם לקבוצה הרלוונטית.

מצטרפים ל"מעגלים"

שלנו ונכנסים להגרלה!

מה זה אומר להיות "מעגל"?

מדי חודש “יעוגלו” כלפי מעלה עסקאות המתבצעות

בכרטיס האשראי שלכם. כך למשל, עסקה של 8.99

ש”ח תעוגל ל 9- ש”ח וההפרש של אגורה יועבר ל”אופק

לילדינו” )בסך הכל תרומה חודשית ממוצעת לכרטיס

אשראי היא 4 ש"ח(. הסכומים הקטנים שאתם תורמים

מצטברים לסכומים משמעותיים לטובת ילדים עם

עיוורון ולקויות ראייה והסכום עובר אלינו כתרומה.

ועכשיו מצטרפים בקלות ונכנסים להגרלה של

2 משקפי שמש אופנתיים.

פשוט שלחו את המילה "מעגלים" בווטסאפ

למספר 050-9019096

ואנו נתקשר בחזרה לצרף אתכם.

תודה לכל שותפינו שתרמו ותמכו בנו
בחודשים האחרונים
ובמיוחד בתקופה מאתגרת זו
של מגפת הקורונה
ארלדן השקעות בע"מ
ארקין אחזקות
דפוס בארי טכנולוגיות מתקדמות בע"מ
די.בי.אס.אי. השקעות בע"מ
חברת ז'רנטיק
חברת מבנה תעשייה בע"מ
יוניון מוטורוס בע"מ
מובילאיי טכנולוגיות ראיה בע"מ
קרן חיים ידגרוף
קרן פרץ נפתלי
קרן יוסף וקריסטינה קסירר
קרן ראות ורעות
Dr. Leslie Preger Charitable Fund
Israel Guide Dog Center for the Blind
Jewish Child's Day UK
Jewish Federation of Broward County, Florida
Foundation Emouna
Matanel Foundation