הרחבת האופק – גיליון 43- דצמבר 2014

גיליון 43 הרחבת האופק

בפתח הגיליון

משפחות יקרות,

אנו שמחות לשלוח אליכן גיליון נוסף של עלון “הרחבת האופק”.

פתחנו את שנת הפעילות תשע”ה עם הרבה מרץ ורעיונות חדשים. אנו מקוות כי בשנה זו נוכל להרחיב את פעילותנו, ולהגיע לכמה שיותר משפחות לילדים עם לקויות ראייה ועיוורון.

בגיליון זה תוכלו לקרוא על מעורבות הורים לילדים עם עיוורון ברחבי העולם כדי לקבל השראה ורעיונות. אנו מזמינים כל אחת ואחד מכם באופן אישי לקחת חלק בעשייה שלנו, ולהיות פעילים מעורבים. נשמח לחשוב יחד אתכם כיצד אתם יכולים לקחת חלק בהובלת העמותה.

כמו כן, נביא רשמים ותמונות מתכנית “עבודה באופק”, מנופש המשפחות לאילת, ממחנה החלל של נאס”א ועוד.

נושא הנגישות נמצא כמו תמיד בסדר העדיפויות שלנו, ובחרנו לספר לכם על קורס תיאור קולי שנערך לאחרונה במטרה להנגיש את עולם התרבות, וכן על הנגשת עולם העבודה עבור אנשים עם מוגבלויות.

קריאה מהנה,

גילה, אושרית, דלית, יעל ואפרת

ברכות והודעות

תודה!

ל-John W. Thomson ול-Anna Green

על תרומתכם הנדיבה שאפשרה את נסיעת נציגנו למחנה החלל של נאס”א!

Our deep gratitude to John W. Thomson, President and CEO of Lighthouse for the Blind St. Louis, for your support of the participation of Ofek Liyladenu’s delegation to NASA Space Camp 2014, and to Anna Green for her generous support of 2015 NASA Space Camp.

“קו האופק”

הקו הפתוח לתמיכה והתייעצות ע”ש מרים הס ז”ל

פועל בימי ראשון ושלישי משעה 17:00 ועד 19:00

1-800-224-111

תודה גדולה

לעודד רייכמן בע”מ

אופרון יועצים בע”מ

ר.כ.טופ-אייר יצוא ויבוא שיווק בע”מ

ריינד אופטומטריסטים – קריית אונו

חברת ז’רנטיק

על תרומתכם הנדיבה לתכנית “מצוינות באופק”!

בזכות תרומתכם ילדים רבים יזכו כבר השנה לסיוע לימודי משמעותי.

אנו מודים מקרב לב ל“בית חינוך עיוורים”

על התמיכה המתמשכת בפעילות העמותה, הנעשית ממשרדנו במתחם “בית חינוך עיוורים”.

אתה יכול לשנות חיים של ילד עם לקות ראייה – כבר עכשיו!

התרומה שלך יכולה לשנות חיים:

בזכותך נוכל לתת סיוע לימודי לילדים

בזכותך נוכל לתת שיעורי מוסיקה לילדים

בזכותך נוכל להגן על זכויות הילדים

תרום עכשיו ל”אופק לילדינו”!

טלפון: 02-6599553

או באמצעות תרומה מאובטחת באתרנו: www.ofekl.org.il

תרבות ופנאי

יומן WhatsApp – מחנה החלל 2014

בחודש ספטמבר האחרון השתפו אוהד צוער ואופיר פרידמן, בני נוער מהעמותה, במחנה החלל של נאס”א המיועד לחבר’ה עם לקויות ראייה ועיוורון באלבמה בארצות הברית.

אלי גוטרמן, חבר הנהלת העמותה, ליווה את אופיר ואוהד במחנה, והקפיד לעדכן אותנו אמצעות ה”WhatsApp” בכל שלב של המסע!

18/9, 12:56:  אנחנו בטיסת אל על לפריז!

19/9, 07:21: הגענו למחנה בשעה 23:20 תשושים. הולכים לישון…

20/9, 19:53:אנו מסתובבים לפני תחילת הפעילות במוזיאון. טסנו לכוכב מרס… מרגישים כמו ברכבת הרים…

21/09, 15:42: בוקר טוב לכולם, אתמול בערב היה ערב היכרות. היו 202 ילדים, 11 ממדינות מחוץ לארה”ב והשאר בתוך ארה”ב. בנוסף כ-150 מלווים ואנשי צוות מקומיים. כל הילדים הציגו בתורם את הארץ ממנה הגיעו. אוהד ואופיר עשו זאת בצורה יפה

22/9, 11:32: אוהד ואופיר מתאמנים להיות אסטרונאוטים

עמוד 15

23/9, 14:28: עוד יום פעילות מאתגר. אוהד ואופיר נינוחים ומבלים, מבצעים את כל הפעילויות הלימודיות והמאתגרות. בדרך לקיר טיפוס בגובה של 20 מטר!

24/9, 12:27: קבלו את צוללני הקומנדו הימי מכפר סבא ותל אביב!

25/9, ראש השנה: בוקר טוב!! אתמול בערב לאחר החזרה מפעילות אתגרית ולאחר ארוחת ערב. הפתעתי את הילדים עם עוגות ודבש שהבאתי מהארץ. הסברתי לקבוצה על משמעות החג, הם ברכו אותנו לשנה החדשה ואכלו בהנאה רבה את העוגות ותפוח טבול בדבש…

26/9, 14:00: שולח אליכם תמונות מיום הפעילות האחרון. שיגור רקטות שהחבר’ה בנו!

26/9: תמונות ממסיבת הסיום. אופיר זכה במדליה על מנהיגות. כל הכבוד!!

26/9: זהו, יצאנו לדרך. התחילו את הספירה לאחור… 25 שעות עד להגעת בוגרי מחנה החלל של נאס”א לישראל!

28/9, אלי: בוקר טוב לכולם, חזרנו לארץ. הורים יקרים, יש לכם ילדים מקסימים ואינטליגנטים. אוהד ואופיר שיתפו פעולה, תמכו אחד בשני, השתלבו נפלא במחנה. היה לי כיף ללוות אותם. עבורי זו הייתה חוויה נדירה. תודה לכולם!

קורס ראשון מסוגו לתיאור קולי

הסתיים קורס ראשון מסוגו בארץ לתיאור קולי לאנשים עם לקות ראייה ועיוורון באירועי תרבות וספורט

מאת: ד”ר נורית נוי, מומחית נגישות בינלאומית

בשורה לאנשים עם עיוורון ולקות ראייה נרשמה השבוע עם סיום קורס ראשון מסוגו בארץ של תיאור קולי (Audio Description) במחלקה לתקשורת ועיתונות באוניברסיטה העברית. בקורס הוכשרו 14 מתארים קוליים עבור אנשים עם לקות ראייה ועיוורון, שיוכלו בקרוב לחוות תיאטרון, קולנוע, טלוויזיה, מוזיאונים, בלט, סיורים תיירותיים, אירועי ספורט ואירועים ממלכתיים בסיוע המתארים הקוליים.

בישראל חיים כ-100,000 איש עם לקות ראייה. רובם לא הולכים לתיאטרון. משתתפי קורס ייחודי זה רכשו מיומנויות מקצועיות מיוחדות אשר יאפשרו להם להעביר באופן ברור לאנשים עם לקות ראייה שיישבו באולמות התיאטרון והקולנוע את המיצגים החזותיים המתרחשים על המרקע, כך שהם יוכלו לראות בדמיונם את תמונת הסצנה בזמן אמת.

תוכנית ההכשרה יצאה לפועל בזכות תמיכתן של קרנות הביטוח הלאומי – הקרן לפיתוח שירותים לנכים, אשר סייעה בהיקף של 87,000 ₪, ובהשתתפות “המרכז לעיוור בישראל” והמחלקה לתקשורת ועיתונות באוניברסיטה העברית.

המנחה הראשי בקורס היה מר אנדרו הולנד מאנגליה, בעל ותק של יותר מ-20 שנה בתיאור קולי בתיאטראות לונדון, ומייסדו של VOCAL EYES בלונדון. המרכז האקדמי של הקורס היה מוטי ברכאן מהמחלקה לתקשורת ועיתונות באוניברסיטה העברית.

את מיזם התיאור הקולי החלה הספרייה לעיוורים, שהקליטה השנה יותר מ-10 סרטים עם תיאור קולי. הקרנת הבכורה של סרט עם תיאור קולי – “זינוק בעלייה”  התקיימה לפני מספר שבועות ב”סינמה סיטי” בגלילות, בנוכחות כ-200 אנשים עם לקות ראייה, חלקם זכו לבלות בפעם הראשונה מאז שהתעוורו, בבית קולנוע. כולם דיווחו שחווית הצפייה בסרט הייתה מרנינה ומרגשת.

התיאור הקולי מתבצע בשני אופנים: לסרטים מקליטים את התיאור מראש על גבי פס בגוף הסרט ואילו בתיאטרון ובאירועים חיים אחרים, נמצא המתאר הקולי באולם ומתאר את המתרחש בזמן אמת. בשני המקרים, אנשים עם לקות ראייה חובשים אוזניות באמצעותן מועבר להם התיאור, כך שהאנשים שסביבם אינם שומעים את התיאור.

על מנת להבטיח שהתיאור הקולי יהפוך לשירות שבשגרה בתיאטראות, בטלוויזיה, בקולנוע ובכל אירוע תרבותי וספורטיבי, בכוונת ארגוני העיוורים לפנות אל נציבות שוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלות ולכנסת בבקשה להכניס תיקון לתקנות נגישות השירות, על מנת שיכילו גם את השירות הזה.

בימים אלה יעברו משתתפי הקורס הכשרה מעשית באחד מהתיאטראות הגדולים בארץ, ולאחריה יחלו לספק את השירות המיוחד בתיאטראות, בטלוויזיה ובקולנוע.

קשר משפחתי

מעורבות הורים – סקירת מאמרים שהופיעו בגיליון “The Educator” , יולי 2014

מאת: גילה זיידל

את העיתון “The Educator” מפרסם פעמיים בשנה ICEVI – International Council for Education of People with Visual Impairment, הארגון הבין לאומי של אנשי המקצוע העוסקים בחינוך אנשים עם מוגבלות בראייה. העיתון מופץ בקרב אלפי אנשי מקצוע ברחבי העולם.

גיליון יולי 2014 כולו הוקדש לנושא מעורבות הורים, סוזאן להוונצ’ור Susan LaVenture, מנכ”לית ארגון ההורים בארה”ב NAPVI, הוזמנה להיות עורכת אורחת. הגיליון מוקדש לזכרו של פול מנינג Paul Manning, שנפטר השנה. פול היה ידיד אישי ומורה דרך, הורה פעיל מניו זילנד, שותף לפעילות הבין לאומית של הורים, ובשנת 2012 עשה היסטוריה כהורה הראשון שאי פעם נבחר לתפקיד יו”ר אזורי (אזור האוקיאנוס השקט) בארגון של אנשי המקצוע ICEVI.

כתבה זו מקבצת תקצירים של מאמרים נבחרים בגיליון משמעותי זה.

– במסר שלה כעורכת אורחת סוזאן מציינת שהיא שמחה להביא לקוראים את הגיליון המיוחד על מעורבות הורים ובו מאמרים שנכתבו ע”י הורים וארגוני הורים. שני המאמרים על הפעילות של “אופק לילדינו” בישראל ושל ארגון ההורים בפיליפינים, מעידים על תפקידם המשמעותי של הורים בחיי ילדיהם ועל ההשפעה שיכולה להיות להם באמצעות פעילות הסנגור של ארגוני ההורים. בסקר שערך ארגון העיוורים העולמי (WBU) זוהו ברחבי העולם 35 קבוצות הורים. הארגון הבין לאומי של הורים IAPVI הוקם בשנת 2006 בתמיכת ICEVI ובעידודו מתקיימות פעילויות רבות להורים ברחבי העולם. הוא שואף להדק את הקשר בין ארגוני ההורים לאנשי המקצוע.

– פול הת’ר Paul Heather, אב לבן עם חירשות ועיוורון מניו זילנד, סבור שחשיבותה של כל קבוצת הורים בהחלפת התנסויות, אתגרים, הצלחות וכישלונות הקשורים לילדינו עם הצרכים המיוחדים. רשת הקשרים והתמיכה היא התנסות יחידה במינה לאורך המסע של ההורים. הורים אינם גיבורים או פחדנים, הם אנשים פשוטים שמנסים להתמודד עם המציאות של המוגבלות של ילדם בנחישות ובאומץ. כולנו זוכרים היטב את ההלם שחשנו כאשר נודע לנו על מוגבלות ילדנו. פתאום, ברגע אחד, היה עלינו להתמודד עם מציאות חדשה לגמרי ולקבל החלטות. התחלנו לשאול שאלות ולחפש מידע. מתוך הבלבול והתסכול שמענו לעצתם של הצוות הרפואי, של אנשי החינוך, העובדים הסוציאליים, המומחים לשיקום והחברים שיעצו לנו להתייחס לילד כמו לכל ילד. העצות לא התייחסו למציאות היום יומית. אף אחד לא הכין אותנו לדרישות הרגשיות והפיזיות. אף אחד לא אמר לנו שנחווה תקופה של עצב מכך שילדנו לא מושלם, תחושה שעשויה לא להיעלם לעולם. עלינו על רכבת הרים של רגשות שהרבה מחברינו ומקרובינו לא יכלו להבין. חלקנו חשנו פחד, צער ולא תמיד ערך וביטחון עצמי. לפעמים פחדנו להודות ברגשותינו מתוך חשש מה יחשבו עלינו אנשי המקצוע. כולנו זקוקים לזמן כדי לקבל את מגבלת הראייה של ילדנו ולהבין אותה. לעתים נדרשות שנים עד שיש הגדרה מדויקת של מצב הראייה ושל התחזית לגביה.

מתוך הבלבול והבידוד הזה קמה רשת תמיכת ההורים שלנו. מצאנו עוד הורים ומשפחות והתחלנו לשתף. מיד חשנו חיבור לאותו הורה שהכיר את רגשותינו ואת מצבנו הקשה.

מצאנו משפחות שלהן היו פתרונות לבעיות שייסרו אותנו. מצאנו משפחות שמסוגלות לטפס על הר הבירוקרטיה, שידעו לפרוץ את הדלת הנעולה של אנשי המקצוע. קבוצת ההורים שלנו בניו זילנד התחילה ב-1983. כולנו דיברנו באותה השפה, היו לנו את אותם חלומות ושאיפות למען ילדינו, והסכמנו על הדברים שרצינו לשנות. וכך נולד ארגון PVINZ! עם הזמן גייסנו משאבים, העסקנו מנכ”ל והתחלנו ליצור קשר עם הורים אחרים ולסנגר למען ילדינו.

לפני כחמש עשרה שנה פול מנינג הצטרף כמנכ”ל והביא לארגוננו הישגים רבים. הוא דיבר לעתים קרובות על כוחה של רשת ההורים, על כך שלמרות שבאנו מרקע שונה כל כך, קל לנו לדבר ולהבין אלה את אלה. הוא דיבר על הדלתות הנעולות ועל המחסומים וידע למצוא את המפתחות ואת המעקפים. ארגוננו פיתח גישה חדשה לחינוך בניו זילנד, גישה שמשמשת כיום כמודל בין לאומי, ואנו משתפים פעולה עם משרדי הממשלה השונים. לפני עשרים שנה היינו צופים, בסביבה עוינת, היום אנחנו שותפים בסביבה מאפשרת.

במסע שלנו, אנו זקוקים להמון ביטחון עצמי ואומץ, וככל שנדגים זאת לילדינו מוקדם יותר, כך נעזור להם להתכונן ליום שבו לא נהיה אתם עוד, ויישארו ברשותם רק השיעורים לחיים שלימדנו אותם. במסע הזה נמצא אנשים נפלאים רבים שיצבעו את עולמנו, אבל נמצא גם אנשים קשים ומוסדות ומדיניות קשים. כשהמצב קשה, דרך הסנגור נפתח נתיב חדש ומבטיח.

האמרה האהובה על פול הייתה של הסופר Witi Ihimaera: מבני שבט המאורי:

“מי ייתן והשלווה תרווח, מי ייתן והים יזהר כאבן הירקן, מי ייתן ונצנוץ האור ירקוד לעד בדרכנו”.

– המאמר “כוחם של ההורים: להבטיח עתיד טוב יותר לילדינו” נכתב ע”י נשיאת ארגון ההורים בפיליפינים PAVIC, והיא מציגה בו את החזון שלה: כל ילד עם לקות ראייה ייהנה מאותן הזדמנויות ומגישה לכל פעילויות החיים, על פי בחירתו ויכולותיו. אנו תומכים במשפחות, מעודדים שיתוף פעולה עם המסגרות ומכינים את ההורים להיות סנגורים יותר טובים לילדיהם, דרך מודעות, קבלה, חינוך, אימון וסדנאות. מדי שנה, באחד באוגוסט, מתקיים “יום המקל הלבן”, יום המודעות לאנשים עם לקות ראייה, ובחודש מרץ, אירוע צעדת הספורט.

בין הפעילויות הרבות של הארגון (סמינרים וסדנאות להורים על קבלת המגבלה, כלים להורות טובה והתערבות בגיל הרך, קבוצות תמיכה ומידע) גם הכשרה של הורים כעוזרים למורים, כדי להבטיח שילוב מוצלח בבית הספר. כמו כן, לאור המחסור בתרפיסטים באזורים המרוחקים של המדינה, מעבירה העמותה קורסי הכשרה לתרפיה להורים ולמורים התומכים. אחת לשלוש שנים נערך כנס ארצי של כל ההורים בבירה מנילה, כנס שהמתמקד כל פעם בנושא אחר. בכנס האחרון בנושא “להבטיח חינוך נגיש ואיכותי” במאי 2014 השתתפו 148 הורים מרחבי המדינה. בכנס גיבשנו נייר עמדה על שילוב ילדים עם לקות ראייה במערכת החינוך בפיליפינים, מסמך שהוגש למשרדי הממשלה ולסוכנויות שונות.

– המאמר של יעל וייס-ריינד ושלי “להנגיש את החינוך: כוחו של ארגון ההורים בישראל. פסיקה היסטורית של בית המשפט העליון מסיימת שנים של הזנחה ואפליה” פורסם על גבי חמישה עמודים ומתאר את תהליך הגשת העתירה שלנו לבג”צ ואת תוצאותיה.

– במאמר “היכולת החברתית מתחילה בבית”, מתארת החוקרת מצפון קולורדו Kathryn D. Botxford מחקר איכותני שערכה בקרב 14 מבוגרים עצמאיים, עובדים ובעלי קשר זוגי, שבו בדקה איך רכשו מיומנויות חברתית וכיצד הם משתמשים בהן. מהמחקר עולה כי המשפחות הן המורים הראשונים והמועילים ביותר לרכישת מיומנויות חברתיות. כמו כן, התנאי ההכרחי לבניית היכולת החברתית הוא ציפיות והזדמנויות להתנסויות אמיתיות. מעניין להוסיף כי המשתתפים הודו שהם משתייכים לקבוצת הזהות של אנשים עם עיוורון.

– ב”ציפיות ומציאות” תוהה המחנכת בתחום לקות הראייה Kay Alice Ferrell מאוניברסיטת צפון קולורדו באיזו מידה אנשי מקצוע מאפשרים להורים לבחור את רמת המעורבות שלהם בחינוך ילדיהם. ברצף המעורבות של ההורים לאורך שנים יש עליות וירידות בהתאם להתרחשויות נוספות בחייהם. הדבר לא תמיד תואם את הציפיות שלנו כאנשי מקצוע מההורים, אבל בהחלט תואם את המציאות של חיי היום יום. אנחנו מצפים מהורים לעשות את מה שאנחנו עושים. אנחנו למדנו ובחרנו במקצוע, אבל הורים בדרך כלל לא בחרו את המקצוע שלנו, מקצוע שאנחנו אוהבים. לכן מניתי את 15 הזכויות שיש לכל ההורים, ובמיוחד להורים לילדים עם לקות ראייה, זכויות שכולנו, הורים ואנשי מקצוע, חייבים לזכור: הזכות לשאול שאלות, הזכות לקבל חוות דעת נוספת, הזכות לפרטיות, הזכות לומר לא, הזכות לאי-בהירות, הזכות לכעוס, הזכות להמשיך לנסות, הזכות להפסיק לנסות, הזכות להציב גבולות, הזכות להיות הורה, הזכות לא להתלהב, הזכות להתעצבן על הילד, הזכות לפסק זמן, הזכות להיות המומחה האחראי, הזכות לכבוד.

במילים אחרות, יש לנו הזכות לכבוד ולהתייחסות כשווים. בכל מצב, אסור לרחם על ההורים ולהעריץ אותם. בסך הכול, ההורות לילד עם לקות ראייה היא שונה, פשוט שונה. הורים צריכים לצפות שיקשיבו להם ויתמכו בהם מבלי לשפוט אותם, ובעיקר מצפים לשמוע את האמת, מרופאים, עובדים סוציאליים ותרפיסטים, מחברים ומשכנים, ומבני המשפחה.

סביר להניח שנפתח את סוג המעורבות שאנחנו מעוניינים בה מצדם של ההורים אם נבין שהורים מתמודדים עם המציאות היום יומית שכלל בני האדם מתמודדים אתה, כולל אנחנו כאנשי המקצוע. ההורים ייענו ככל יכולתם ובתדירות המתאימה להם, וגם אם לא, זו לא הזדמנות לשפוט אותם אלא לתמוך בהם, לחשוב יצירתית ולפתור בעיות.

להיות מוזמנים לביתה של משפחה זו זכות, ללא קשר למיקום הגיאוגרפי או לתרבות. בואו נזכור להתייחס להורים בדרך שבה היינו רוצים שיתייחסו אלינו.

לסיום, אני מקווה שהטעימות מהתכנים עניינו אתכם. ניתן לקרוא את הגיליון כולו בכתובת:

http://icevi.org/publications/educator/july_2014/The_Educator_July_2014.pdf

בנימה אישית, אוסיף כי מצער מאוד שאין בארץ ארגון המאגד את אנשי המקצוע העוסקים בחינוך של אנשים עם לקות ראייה, ואני מזמינה כל אחד מכם לתפוס יוזמה ולהחיות את “חושים”, העמותה של אנשי המקצוע, שנעלמה לפני כמה שנים.

סמינר מד"צים 2014- חוויה בלתי נשכחת

מאת: אורי שלמון

בקיץ האחרון יצאתי במסגרת תנועת “הנוער העובד והלומד” לסמינר מד”צים (מדריכים צעירים). זהו סמינר בן 11 ימים שהתקיים ביער כפר החורש, ומטרתו להכשיר חניכים שסיימו את לימודיהם בכיתה ט’ ולהפוך אותם למדריכים.

לסמינר יש מטרה נוספת: היכרות עם אנשים חדשים.

בסמינר השתתפתי בליווי מלווה צמודה מטעם תנועת הנוער. נפגשנו לראשונה שלושה ימים לפני הסמינר. היא באה לביתי, הכרנו, הסברתי לה איך להוביל אותי ושהיא לא צריכה לחשוש מפני העיוורון שלי.

בסמינר זה השתתפו 1,200 חניכי “הנוער העובד והלומד” מכל הארץ, אשר התחלקו לשלושה מחנות: ברוש, אורן ואלון. כל מחנה היה מורכב מ-20 קבוצות, ובכל קבוצה 18-20 חניכים. מטרתה של חלוקה זו היא להפריד בין חניכים אשר באו מאותו מקום מגורים.

ביום הראשון לסמינר, עליתי בחשש רב על האוטובוס שלקח אותי ואת חבריי אל היער. ידעתי שכשאגיע לשם, איאלץ להיפרד מחבריי ולהכיר אנשים חדשים – משימה שמעולם לא הייתה פשוטה עבורי.

כשירדתי מההסעה, המלווה הצמודה חיכתה לי ויחד הלכנו אל ביתי החדש למשך 11 הימים הקרובים – שטח שאין בו דבר מלבד כמה עצים, אדמה וסלעים, שם חיכתה לי הקבוצה. כולם נעצו בי מבטי בוחנים. מה פתאום נערה עיוורת באה לסמינר מד”צים? זה לא המקום בשבילה!

היום הראשון הוקדש כולו לפעולות היכרות, בהן הוכחתי לקבוצתי שאין להם סיבה להתרחק ממני ושאני בן אדם רגיל, כמוהם, שיכול לעשות הכול – אפילו לצאת לסמינר מד”צים!

הסמינר התנהל בצורה די שגרתית: השכמה בשעה 6 בבוקר (חוויה לא נעימה בכלל בחופש הגדול), ומיד לאחר ארוחת הבוקר, ישיבה של שעות על גבי שעות (על ספסלים ללא משענת) ולמידת כל תורת ההדרכה: כיצד מעבירים פעולות, איך מתייחסים אל החניכים בכבוד ועוד. בשעות הערב, המדריכים ארגנו עבורנו פעולות יותר חווייתיות כגון: תחרויות בין קבוצות, ערבי גיבוש ועוד.

הקבוצה לאט לאט התגבשה (לא הייתה לנו ברירה, היינו יחד 24 שעות ביממה למשך 11 ימים) והפכנו לחברים טובים. תנאי המחיה היו קשים: נאלצנו להתקלח בחבורות גדולות, לבושים בבגדי ים, והאוכל לא היה טעים במיוחד.

חוויתי המון חוויות מהנות, נעימות וטובות בסמינר, אך אספר כאן על 3 חוויות אשר זכורות לי במיוחד:

החוויה הראשונה התרחשה ביום השביעי של הסמינר. זה היה יום שישי. האווירה הייתה חגיגית, סיימנו את הלימודים וההרצאות מוקדם מהרגיל, התקלחנו, לבשנו כולנו בגדים לבנים, אכלנו ארוחת ערב חגיגית שבסיומה ביקשו מכולנו להתייצב במקום מסוים ואמרו לנו שהיום, נוכל לפגוש את חברינו מהמחנות האחרים! צרחות רמות של התלהבות נשמעו בכל

המחנה! וכעבור זמן קצר, מצאתי את עצמי מתחבקת עם 16 החברים מהיישוב שלי, שכל כך

ציפיתי לפגוש ולחלוק איתם את כל החוויות מהימים שעברו עלינו בסמינר! הפגישה הזאת נתנה לנו כוח להמשיך הלאה בסמינר, בלי להתעייף ולהתייאש.

החוויה השנייה הייתה ביום השמיני של הסמינר. זה היה יום שבת, כלומר – יום ביקור הורים! היו לנו מעט מאוד הזדמנויות לדבר עם ההורים במהלך הסמינר. בכל יום, בערך בשעה 21:00, ניתנה לנו חצי שעה שבה יכולנו להוציא את הטלפונים הסלולריים שלנו ולהתקשר להורינו. אך השיחות איתם היו קצרות מאוד, בהתחשב בעובדה שהסוללה אוזלת ואין לנו מקום להטעין אותה.

באותו יום שבת קמנו במצב רוח נפלא! לא היה לנו אכפת שהעירו אותנו ב-6 בבוקר, לא התעצלנו לנקות את כל המחנה לכבוד ההורים. ההתרגשות הייתה בשיאה. סוף סוף לפגוש את ההורים, להתחבק איתם, לשוחח על השבוע שעבר (שהיה קשה במיוחד עקב תחילת מבצע “צוק איתן”) ולאכול מאכלים של בית שההורים הכינו לכבודנו במיוחד! זה היה יום מרגש ומדהים, שבזכותו הערכתי את הבית וההורים שלי הרבה יותר והבנתי שהם לא דבר מובן מאליו.

החוויה השלישית התרחשה ביום המחרת – ביום התשיעי של הסמינר. זה היה יום ראשון, כולנו הרגשנו את אווירת החזרה הקרובה הביתה בעוד יומיים. לכן, היינו מוכנים להשכים בשעה 4 לפנות בוקר ולצאת לניווט “בדד” ברחבי היער. חולקנו לקבוצות של 5 חניכים ויצאנו מלווים במפות, במזון, בשפע של מים ובתיק עזרה ראשונה. לכל אחד היה תפקיד בניווט, והדבר אפשר שיתוף פעולה ועבודת צוות. אני שימשתי כאחראית לפעולות החברתיות ולגיבוש הקבוצה. נהניתי מאוד באותו יום, כי הרגשתי סוף סוף חלק בלתי נפרד מהקבוצה.

בערב האחרון של הסמינר התקיים לכבודנו טקס מרשים ומכובד, בו חולקו לנו סיכות ותעודות המדריך שבעבורן עבדנו כל כך קשה ב-11 הימים האחרונים. הרגשתי גאווה שסוף סוף אני מצליחה לעשות דבר משמעותי כל כך, שהיה קשה לכולנו – עם מגבלת ראייה ובלעדיה. בסיום הסמינר קראה לי אחת מבנות הקבוצה ואמרה לי: “לא חשבתי שתצליחי לסיים את כל הסמינר במלואו!”

השבתי לה: “בחיים למדתי שוויתור עצמי הוא הדבר הנורא ביותר שבן אדם יכול לעשות לעצמו. העיוורון לא הגביל אותי במהלך הסמינר, הוא רק חיזק אותי. באתי לפה כדי לחזק את הביטחון העצמי שלי וכדי להפוך למדריכה ולתרום לקהילה ואני חושבת שהשגתי את שתי המטרות האלה.”

והיום, אני מדריכה את כיתה ה’3 בקן רמת ישי, יחד עם שתי מדריכות נוספות. אני יודעת שההדרכה תהיה משימה לא פשוטה ומאוד מאתגרת עבורי, ושלא אוכל לעשות הכול, אך החיים לימדו אותי שאין דבר העומד בפני הרצון והכול אפשרי!

להתבגר ולהתגבר

עבודה באופק

חברת “אופיס טקסטיל” של קבוצת פישמן הצטרפה אלינו כשותפה לתכנית “עבודה באופק” והעסיקה בקיץ האחרון שני בני נוער במפעלי החברה באזור. ביקשנו מאילנית רומנו, שקלטה את בני הנוער לעבודה, לספר לנו על התנסות מעניינת זו.

ספרי בקצרה על מפעלי “אופיס טקסטיל” ותארי את העבודה שבני הנוער ביצעו במפעל.

“אופיס טקסטיל בע”מ” הינה החברה היחידה בישראל המספקת מענה כולל לייצור טקסטיל איכותי לבית.

במהלך עשרות שנות ייצור כחול-לבן, ומאז הוקמה ב- 1970, חותרת “אופיס” למצוינות בעיצוב, צביעה, הדפסה, אשפרה ותפירה של מצעים, וילונות, בדי ריפוד, מפות ועוד.

הפתרונות המקצועיים שמספקת החברה לקמעונאים, יצרנים, מוסדות ומפיצים, הופכים אותה לחוד החנית בתעשיית הטקסטיל הישראלית. איכות המשאב האנושי וביצוע של תהליכי איכות ייחודיים יוצרים שותפות של הלקוחות, הבעלים והעובדים, שותפות המובילה להצלחת החברה.

ב”אופיס” עובדים 250 עובדים.

דניאל עבדה בחדר הדוגמאות בתקופה שבה קלטנו שתי עובדות חדשות ובזמן המלחמה.

דניאל שולבה בעבודה, קיבלה חונכת והוסמכה לבצע פרויקט חידוש קולבים לבדים מהפרודוקציה. בתוך מספר ימים, למדה להוציא נתונים ממערכת המחשב ולנהל את משימותיה. בכל סוף שבוע, בפגישת עבודה מחלקתית, היה עליה לדווח על העשייה ולשאוף לשיפור מתמיד כרוח המקום.

בשיחת הסיום הציגה דניאל את הישגיה וכן נתנה המלצות לשיפור העבודה בחדר התצוגה.

הפרויקט היה מאד מוצלח! היא תרמה ונתרמה, ואנו מברכים על ההזדמנות להתנסות שכזאת, שהוציאה מכולם את הצד היפה שבם.

ערן עבד במחסן אביזרים – יחד עם בני, שימי ותומר.

במסגרת תפקידו, ליקט סחורה, סידר משטחים ועזר לצוות המחסן.

ערן הגיע למספר ימים ועל פי בקשה מיוחדת, נשאר עמנו כמעט בכל ימי החופש הגדול.

ערן הפתיע את כולנו ברצינות ובחריצות שלו בעבודה וכולנו נקשרנו אליו. ביומו האחרון, הרמנו כוסית כולנו יחד לסיום עבודתו והענקנו לו תשורה צנועה מכולנו, אות להערכתנו אליו.

מדוע החלטתם לקחת חלק בתוכנית זו?

בחזון “אופיס” התחייבנו לחתור להיות חברה התורמת לקהילה, לקלוט עלייה ולפעול להגנת הסביבה. ב”אופיס” מועסקים 5 עובדים בעלי צרכים מיוחדים, התורמים רבות לסובלנות בחברה, בהשפעה על העובדים וקידום התפוקה.

האם היו לכם איזשהם חששות או ציפיות לפני תחילת העסקת בני הנוער?

החשש היחידי שהיה – ההתאמה לסביבת העבודה. מאחר שאנו מפעל תעשייתי, ישנה תורפה של בטיחות. מכיוון שהצלחנו ליצור מענה לתורפה זו והתאמנו את סביבת העבודה לצרכים המבוקשים, יכולנו לקלוט את העובדים.

ספרי על רגע מיוחד או מצחיק שהתרחש בתקופת ההעסקה של בני הנוער.

ערן – כל משימה שהתבקש לעשות נענתה ב “אין בעיה, חצי קלאץ’.”

מה המסר שלך לבני הנוער שהשתתפו בתוכנית או לחברות אחרות בנושא העסקת בני נוער ובוגרים עם לקות ראייה?

“אם רק תבינו… אם רק תאמינו… אם ‘תשלבו’ ידיים… זה לא בשמים…” השמים לא יהיו הגבול!

מה את רוצה לאחל לבני הנוער שעבדו אצלך?

שימשיכו להיות מעורבים בחברה כחלק מתהליך הגורם לכולם להבין שאוכלוסיות מיוחדות הן ייחודיות.

בזכות ולא בחסד

שילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה

ריאיון עם גיא שמחי, מנכ”ל המרכז לעיוור בישראל

ב-21 בספטמבר הרחיב שר הכלכלה, נפתלי בנט, את הצו להעסקת עובדים בעלי מוגבלויות, זאת שלושה חודשים אחרי חתימת הסכם לשילוב אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה בין ההסתדרות ונשיאות הארגונים העסקיים.

גיא שמחי, מנכ”ל המרכז לעיוור בישראל, מונה לתפקיד הממונה על תעסוקת אנשים עם מוגבלויות בהסתדרות ובשיחה איתנו מסביר על ההסכם ומשמעותו.

מה בעצם אומר ההסכם החדש ומי מחויב לו?

על פי ההסכם שנועד לקדם את השילוב הראוי של אנשים עם מוגבלות בעולם העבודה, המעסיקים יחויבו לייצוג הולם של בעלי מוגבלויות בשיעור של 3% מכלל העובדים. בעקבות חתימת השר על צו ההרחבה, ההסכם יחול מעתה על כלל מקומות העבודה במשק, בהם מעל 100 עובדים. כל מעסיק יחויב למנות גורם שיהיה ממונה מטעמו להבטחת הייצוג הראוי ולקידום התעסוקה של אנשים עם מוגבלות.

למה ההסכם חשוב לאנשים עם עיוורון או לקות ראייה?

ההסכם הוא הישג חשוב. למעשה, הוא יפתח הרבה אופציות לתעסוקה. לראשונה בחייהם, נחשפו כעת מעסיקים רבים לנושא העסקת אנשים עם מוגבלויות. לכאורה, הדבר נעשה מתוך כורח אבל בתהליך הם לומדים לא רק על האופן שבו הם יכולים לתרום לחברה, אלא נוכחים לדעת כי עובדים עם לקויות הם עובדים נאמנים, מסורים ויצרניים. זוהי בעצם פתיחת עיניים עבורם לא פחות מהאקט של פתיחת הארגון שלהם. מתוך זה אנו רואים מפתח לדרך חדשה עבור אנשים עם עיוורון או לקות ראייה, לשילוב בשוק העבודה, שיפור איכות החיים, רווחה ומימוש עצמי.

איזו עצה תוכל לתת לצעירים היוצאים לראשונה לעולם העבודה?

להיות מה שאתה!! עם כל מה שיש בתוכך בפנים. לעשות כל דבר כדי להוציא את המקסימום ולהראות לעולם שאנו הכי טובים שיש.

מה העניינים- עדכונים מחיי העמותה

במהלך חודש ספטמבר התקיימה פגישה בין שיבי פרומן, עוזרו האישי של שר החינוך, ורחל אברמזון, מנהלת האגף לחינוך מיוחד עם גילה זיידל ויעל וייס-ריינד מ”אופק לילדינו”, ואביבית אהרונוף היועצת המשפטית מ”בזכות”. בפגישה נידונו מגוון סוגיות בתחום השילוב בהן נושא הטכנולוגיה המסייעת, הנגשות פרטניות, רצף טיפולי חינוכי עם ההורים וההדרכה השיקומית, וכן, פעילות בקבוצת השווים.

ערב ראש השנה תשע”ה התבשרנו כי עמותת “אופק לילדינו” נמצאה זכאית לקבל את “תו מידות לאפקטיביות” המעיד כי “העמותה מחויבת לתרבות ארגונית המעניקה חשיבות רבה לתכנון ולמדידה, להתמקדות בתוצאות ולשיפור מתמיד, וזאת במטרה להשפיע על מוטביה ולחולל שינוי משמעותי לטובה בחייהם”. כמו כן נמצא באנליזה של ארגון מידות כי “במסגרת תהליך הבדיקה התרשמנו מפעילותה החברתית של העמותה התומכת בילדים עם עיוורון ולקות ראייה ובמשפחותיהם, ומשפיעה על מדיניות הממשלה כלפיהם”. ארגון מידות פועל לקידום אפקטיביות כאמת מידה עיקרית במערך שיקוליהם של משקיעים חברתיים ובניהול עמותות, וזאת באמצעות דירוג ארגונים ללא מטרות רווח וביצוע דוחות תחום. “אופק לילדינו” עברה תהליך בדיקה ואנליזה בהצלחה, וכעת עם קבלת “תו מידות” נוכל להציגו לתורמים וחברות כמו גם להשתלב בתכנית של עמותת “עיגול לטובה” הפועלת בשיתוף עם מספר חברות אשראי להעברת תרומות חודשיות לעמותות שונות.

130 ילדים והורים נסעו לבלות נופש מיוחד באילת והסביבה בחודש אוגוסט האחרון! הנופש המקסים בהדרכת אילן ברוש היה נפלא ומגבש, ושמחנו כי הצטרפו אלינו משפחות חדשות רבות. במהלך ימי הנופש נהנינו מאטרקציות ומפעילויות מגוונות – שייט (כולל ברביקיו על הסיפון) בים סוף, עלייה לתצפית בשעת השקיעה בהר יואש, ביקורים חווייתיים בריף הדולפינים ובעיר המלכים ועוד. בערב היום השני ערכנו מפגש לכל ההורים שהיה מרגש ומיוחד. תודה לכל מי שלקח חלק בארגון והפקת הנופש! (ראה תמונות בעמ’ 7)

צוות ההסברה “רואים אחרת” לא נח גם בחופשת הקיץ, וקיים ב-15.8 יום סדנאות מיוחד למדריכי תנועת הצופים. במסגרת יום זה, שמעו המדריכים את סיפורם האישי של הצעירים שלנו, התנסו בפעילויות שונות בכיסוי עיניים, והבינו כי אדם עם עיוורון או לקות ראייה יכול לעשות הכול. ב-30.9 חברי הצוות יצאו ליום כיף מהנה ומגבש שהתקיים במרכז הישראלי לכלבי נחייה. חברי הצוות טעמו, ניחשו, מיששו והריחו במסגרת משחק “על טעם וריח אין להתווכח” ובהמשך יצאו לסיור במרכז ונפגשו עם בוגרת המרכז ששיתפה בשיחה פתוחה על תהליך קבלת כלב הנחייה. תודה לצוות המרכז הישראלי לכלבי נחייה על האירוח החם!

הצוות מגייס מסבירים חדשים שיצטרפו לפעילותנו וישמשו כמנחים בסדנאות ההסברה. לשם כך קיימנו ב-25.11 ערב חשיפה בו סיפרנו למתעניינים על פעילותנו. אנו מקווים להרחיב את שורות הצוות כבר בשבועות הקרובים. 

ב-3.9 נפגשנו – צעירים, הורים ומעסיקים – לאירוע לציון סיום תכנית “עבודה באופק” לשנת 2014. במסגרת התכנית, שחוגגת 13 שנים, עבדו במהלך חופשת הקיץ עשרות בני ובנות נוער. הם הוכשרו בימי עיון בתחילת החופשה, ובהמשך השתלבו במקומות עבודה באיזור מגוריהם. אנו מודים לכל שותפינו לתכנית מיוחדת זו!

במהלך הקיץ נפגשנו עם נציגות תכנית “סולמות” של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. התוכנית מציעה לימודי מוסיקה לילדים עם צרכים מיוחדים, ואנו בוחנים כיצד נוכל לשתף פעולה כדי שכמה שיותר מילדי “אופק לילדינו” ייהנו משיעורי מוסיקה איכותיים.

ב-19.10 התקיימה פגישה עם חה”כ קארין אלהרר, במסגרת “בימת דו-שיח” של “המרכז לעיוור בישראל”. חה”כ אלהרר הציגה יוזמות חקיקה ומדיניות ממשלתית בתחום זכויות ושוויון לאנשים עם מוגבלויות. היא התייחסה לסוגיית הטכנולוגיה המסייעת לילדים והתחייבה לסייע בקידום הנושא אל מול משרד החינוך ומשרד הרווחה.

עם פתיחת שנת הלימודים האקדמאית, קלטנו בארגוננו שלוש סטודנטיות לעבודה סוציאלית קהילתית שיעשו אצלנו את ההכשרה המעשית: מיטל להמן ותהילה מגנהיים מאוניברסיטת בר אילן ואתיה שנל מהאוניברסיטה העברית. אנו מאחלים להן הצלחה רבה והשתלבות מהירה. זו ההזדמנות להודות מקרב לב לדלית סין-משה, שהחליפה את אושרית בחופשת הלידה, על עבודתה המסורה ולברך את אושרית על חזרתה לעבודה!

קרן אפוטרופוס ע”ש ד”ר ארווין פרידל ז”ל- אוסטריה תמכה בנדיבותה הרבה ברכישת עזרים לשעות הפנאי לילדינו. הקרן תמכה בבקשותיהן של משפחות העמותה לרכוש צעצועים נגישים, טמ”סים ניידים, אופני טנדם ועוד לילדיהן, הכול במטרה לשפר את איכות החיים של הילד. אנו מודים מקרב לב בשם המשפחות לקרן פרידל על התרומה הנדיבה, ומקווים שהקרן תתמוך בילדינו גם בעתיד. תודה לאגף השיקום במשרד הרווחה, למחלקת עזבונות לטובת המדינה באפוטרופוס הכללי ולשירות לעיוור על הסיוע.

צוות האמהות המסורות ב“הורה להורה” עוסקות במהלך השנה בתמיכה בהורים, וכן בהרחבת הידע על העמותה בקרב אנשי מקצוע. לאחרונה קיימנו מפגש עם מנהלות המרש”לים בו שיתפנו את המנהלות בפעילות העמותה וחשבנו על שיתופי פעולה.

בחודשים הקרובים נערוך סקר טלפוני למשפחות העמותה על מנת להתעדכן ולשמוע את דעתכם על העמותה ולהבין כיצד נוכל לשפר למענכם את הפעילויות והשירותים שאנו נותנים. נשמח שתשתפו פעולה ותסייעו לנו בחשיבה על פעילותנו העתידית.

יוזמה חברתית לקידומם ושילובם של אנשים עם מוגבלויות נחשפה במסגרת יריד האומנות “צבע טרי”. “אומנות לשינוי חברתי” הינה יוזמה של “קבוצת פישמן” ובמסגרתה כ- 16 ארגונים לקחו חלק בתהליך תכנון ויצירה על סוגיות מחיי אנשים עם מוגבלויות: נורמליזציה של מוגבלות – תכנית טלוויזיה לילדים בה הגיבורים הם ילדים הם מוגבלויות; חוזק משפחתי – אירוע שנתי החוגג את חוזקה של המשפחה; שגרירים לתעסוקה – פורמט חדשני של ריאיון עבודה בקליפ על ידי איש תקשורת או פעיל ציבורי/סלבריטי. העבודה תמשך בחודשים הקרובים עד להשקת המוצרים הסופיים.

קמפיין גיוס ההמונים דרך פלטפורמת “מימונה” הסתיים בהצלחה רבה וגויסו יותר מ- 35,000 ש”ח לתכנית “מצוינות באופק”.  עקרון הקמפיין הוא פנייה לידידי העמותה, חברי העמותה ולציבור הרחב בבקשת תרומות רבות וקטנות שיחדיו מצטברות לכדי קמפיין גדול.