מידע על לקויות ראיה
העין מתפקדת בדומה למצלמה. הקרנית (השכבה הקדמית השקופה של העין) דומה לעדשה של מצלמה. מאחוריה נמצאת הקשתית (החלק הצבעוני של העין). האישון (הפתח שבמרכז הקשתית) משתנה בגודלו וקובע בכך את כמות האור הנכנסת.
מאחורי האישון נמצאת העדשה הגבישית. באופן נורמאלי העדשה שקופה. העדשה נתונה בתוך קרום הנקרא קופסית העדשה או כיס העדשה. העדשה והקרנית ממקדות יחד את אלומת האור (כמו עדשת המצלמה) על הרשתית.
הנוזל הזגוגיתי הוא חומר דמוי ג'ל שקוף הממלא את החלל שבין העדשה לרשתית. הרשתית המכסה את המשטח האחורי של העין היא מעין סרט במצלמה. חלק מסוים ברשתית נקרא מקולה. חלק זה מכיל תאים מיוחדים המאפשרים חדות ראייה טובה. העין כולה עטופה בטרשית (או לובן העין) הנקראת כך משום קשיותה וצבעה הלבן. שכבה זו מגנה על העין מסביב.
תמונות ראייה נוצרות כאשר קרני האור נכנסות מבעד לקרנית, עוברות את האישון וממוקדות על הרשתית. כאשר האור מגיע לרשתית, הוא יוצר גירויים חשמליים המועברים בעצב הראייה אל אזורים במוח. המוח הופך זרמים חשמליים אלה לתמונות.
חדות הראייה היא היכולת של העין לזהות פרטים. חדות הראייה נבדקת ע"י רופא או אופטומטריסט בעזרת לוח סנלן (המוכר כלוח של ספרות, אותיות או ציורים שהולכים וקטנים משורה לשורה). ראייה תקינה של אדם היא 6/6, כלומר שהעין רואה בחדות ממרחק של 6 מטרים. ישנם גם מבחני חדות ראייה מיוחדים לילדים ובמקום אותיות או ספרות משתמשים בתמונות מעולמם של ילדים.
שדה ראייה הוא המרחב שבו ניתן לראות פריט מסוים כשהמבט מקובע לנקודה אחת במרכז. שדה ראייה תקין הוא כ- 170 מעלות. כלומר, אפשר לראות כל מה שנמצא במרחב של כ- 170 מעלות. שדה ראייה של 20 מעלות ומטה מעיד על ליקוי חמור בשדה הראייה.
הפגיעה יכולה להתבטא בכך שהאדם רואה רק את החצי התחתון של התמונה/ חצי עליון/ חצי ימני / חצי שמאלי. צמצום שדה ראייה יכול להתבטא גם בראיית כתמים רבים בכל שדה הראייה או להתבטא בראייה כמו דרך צינור צר.
ההגדרה של אדם עם עיוורון עפ"י החוק, מתבססת על התפקוד של שרידי הראייה ומתייחסת לחדות ראייה של 3/60 ומטה בעין הטובה מבין השתיים, עם התיקון האופטי, הכירורגי או התרופתי או שדה ראייה של 20 מעלות ומטה.
הגדרה זו נקבעת על ידי כל מדינה ומדינה בהתאם לערכיה ולמשאביה הכלכליים.
מדינת ישראל אימצה את המלצות וועדת האו"ם משנת 1954 והגדירה עיוורון על פי אחד משלושת הקריטריונים הבאים:
- היעדר ראייה מוחלט.
- חדות ראייה, בעין הטובה ביותר, עם התיקון האופטי, הכירורגי או התרופתי, אינו עולה על 3/60 (משמעות הגדרה זו היא כי מה שאדם בעל ראייה תקינה רואה ממרחק של 60 מטרים, אדם בעל חדות ראייה זו יראה ממרחק של 3 מטרים בלבד).
- שדה ראייה, בעין הטובה ביותר, עם התיקון האופטי, הכירורגי או התרופתי, אינו עולה על 20 מעלות.
אדם העונה על אחד מקריטריונים אלה מוגדר כאדם עם עיוורון, וזכאי ל"תעודת עיוור / לקוי ראייה" ממשרד הרווחה.
ההגדרה לזכאות לקצבת ילד נכה מהביטוח הלאומי
הגדרת הביטוח הלאומי לזכאות לקצבת ילד נכה מתייחסת לחדות ראייה שווה או פחותה מ- 6/60 בכל אחת מהעיניים או שדה ראייה של פחות מ-20 מעלות בכל אחת משתי העיניים, והכול עם תיקון (כגון: משקפיים, תיקון כירורגי או תרופתי וכד'). משמעות הגדרה זו היא כי מה שאדם בעל ראייה תקינה רואה ממרחק של 60 מטרים, אדם בעל חדות ראייה זו יראה ממרחק של 6 מטרים בלבד.
לקויות ראייה נפוצות אצל ילדים (מסודרות לפי שכיחות)
לבקנות (Albinism) נובעת מקיומם של פגמים גנטיים הבאים לידי ביטוי בהעדר חלקי או מלא של הצבע מלנין ו/או חוסר חלקי או מלא של פיגמנטים ברשתית ובעור. חיסרון זה גורם בעיקר לצבע עור בהיר מאוד וכן ללקות בראייה הנוצרות עקב בעיה בהתפתחות המקולה. לעין יש מראה אדום שמקורו בחוסר פיגמנט ובהשתקפות כלי דם כתוצאה מכך. לבקנות מתאפיינת ברגישות גבוהה לאור, סינוור ופוטופוביה. במקרים רבים לילדים עם לבקנות יש ניסטגמוס (ריצוד). לבקנות פוגעת בחדות הראייה אולם אצל חלק מהילדים עם לבקנות, בתנאי תאורה מבוקרים, ישנה אפשרות למיצוי ראייה כמעט רגילה.
ניסטגמוס (Nystagmus) הינו מצב כרוני וקבוע. הוא מאופיין על ידי תנועות לא רצוניות, ריצוד של העיניים בדרך כלל מצד לצד (מאוזן), ולפעמים מלמעלה למטה (מאונך) או אלכסוני ובסיבובים.
מצב זה נגרם כתוצאה מפגם בנתיבי הראייה בין העין למוח. ניסטגמוס יכול להיות תורשתי אם שני ההורים נושאים את אותו הגן הפגוע. יש ילדים הנולדים עם ניסטגמוס ואצל אחרים מתפתח ניסטגמוס בגיל שישה עד שנים-עשר שבועות, או מאוחר יותר. ניסטגמוס מופיע כלקות משנית במגוון רחב של לקויות ראייה כגון לבקנות, קטרקט, גלאוקומה ובמצבים אחרים של מחלות רשתית. מצב זה משפיע על חדות הראייה. הוא גורם לעייפות וקושי בריכוז לאורך זמן. ישנה השפעה גם על תפיסת העומק ועימה שיווי המשקל. זיהוי פריטים אורך זמן ממושך יותר מהרגיל. מצבים רגשיים, עייפות, תנאי לחץ ותנאים סביבתיים נוספים משפיעים על תפקוד הראייה.
לקות ראייה קורטיקלית (C.V.I)– בעיה נוירולוגית, שנגרמת בעיקר מ- HYPOXIA \ ISCHEMIA (=הפחתה באספקת הדם למוח).
גורמים נוספים ללקות ראייה קורטיקלית הם: הצטברות נוזלים במוח, אפילפסיה, דלקת קרום המוח, טראומה או שטף דם במוח. הנזק הוא מוחי ולא בעין. זהו מצב משתנה ולא יציב הנוצר כתוצאה מפגיעה בהולכה העצבית למרכז הראייה וגורם לקשיים ולחוסר עקביות בהליכי עיבוד ובפענוח מידע חזותי. דרגת הפגיעה הנוירולוגית תלויה בזמן אירוע הפגיעה, במיקום ובעוצמת הפגיעה. ישנם שני סוגים של לקות קורטיקלית: לקות מולדת– תינוקות הנולדים עם נזק מוחי שחלקו מתבטא בבעיית ראייה. לקות כתוצאה מתאונה – רבים מהמקרים הפיכים.
רטינופתיה של פגות (R.O.P) היא מצב בו כלי הדם ברשתית לא הספיקו להתפתח במלואם, עקב לידה מוקדמת. לעיתים נובעת ממצב של פגיעות בעת שהיה באינקובאטור וקבלת חמצן בכמות גדולה.
תהליך זה גורם להתפתחות בלתי נורמאלית של נימי דם, משאיר צלקות וקפלים וגורם להפרדות רשתית. טווח הפגיעה רחב ביותר החל מפגיעה קלה בחדות הראייה ועד לעיוורון מוחלט. גם במקרים בהם המחלה יציבה קיימת סכנה להתפתחות מחלות נוספות כגון: בעיות תשבורת, עין עצלה, פזילה, ניסטגמוס, גלאוקומה, קטרקט ושינויים בקרנית.
קטרקט (Cataract) הינו מצב בו העדשה מאבדת משקיפותה, הופכת לעכורה וחוסמת את מעבר האור דרכה.
בשלבים המוקדמים ייתכן והקטרקט יופיע רק על חלק קטן מהעדשה, ולא ישפיע על איכות הראייה. אולם במשך הזמן העדשה הולכת ונעכרת וחוסמת את חדירת האור לחלוטין. קטרקט יכול להופיע בעין אחת או בשתי העיניים. הביטויים התפקודיים למצב הם ירידה בחדות הראייה, סנוור קשה מאור שמש ומתאורה מלאכותית וראייה כפולה. יש תינוקות הנולדים עם קטרקט או מפתחים קטרקט בינקותם. תינוקות הנולדים עם קטרקט, מנותחים מיד לאחר הלידה או בשלב מאוחר יותר, ניתוח בו מסירים את העדשה העכורה. על מנת שהילד יוכל לראות טוב לאחר הניתוח הוא יזדקק להרכיב עדשות מגע או משקפיים, ולעיתים יושתלו בעיניו עדשות תוך עיניות.